רונית גלעד מצטיינת לא רק בכתיבה נון-שלנטית שנונה וסוחפת, היוצרת מציאות נגישה מפנטזיות מטורפות. יש לה הרבה מה לומר על העולם שבו אנו חיים: על בריאות הנפש ותחלואיה, על ערכה של השפה המדוברת והכתובה שלמילים בה ערך מתכלה במהרה, על קלישותו של מושג האהבה ועל מימושיו המורבידיים, וגם על תפלותה הנוראה של הפוליטיקה הארצית והחמצותיה במגעים הבינכוכביים. כל מה שיש לגלעד לומר בספרה הראשון, והמבריק מבחינת תכניו וסגנונו, הוא מרתק, חכם, פוקח עין ומוח וגם - ואולי בעיקר - את בלוטת הצחוק. כי סיפורים רעים לפני השינה הוא אולי קודם כול ספר מצחיק נורא. תפישת הקיום האנושי של רונית גלעד, שנשזרת בכל סיפוריה, מתמצת בסיפור החותם את הספר, בו מבוטל לכאורה ערכו של ספר זה, כמו גם של כל הספרים כולם והסופרים והקוראים, ובכלל של כל אלה הניזונים מן האשליה כי המלה מקשרת ומחברת בין בני-האדם. וכך מסכמת גלעד את "הישגי" המאה הזאת, מבחינת מה שנוצר בה מעל גבי הנייר: "לעיתים נדמה לי שכבר כתבו הכול על הכול ועכשיו רק משנים את סדרהמילים, הפסיקים והנקודות ומפרסמים מחדש. הקפדנים גם מחליפים הכול במילים נרדפות כד שאי-אפשר יהיה להאשים אותם בפלגיאט. המתוחכמים מצטטים אחרים שכבר אמרו את זה קודם. כמו שאמר לי חבר שלי צוללן - 'אפשר לבנות סיפורים מדהימים, אם רק ניקח שורה אחת מכל ספר שקראנו עד היום', והוסיף ואמר שאם אני לא רוצה שיצטברו אדים על הראי של המקלחת, עלי לירוק על הראי לפני שאני נכנסת להתקלח".