אנו חיים בעידן בו גובר הצורך במודעות עצמית. מדוע? משום שזה עידן של שפע חומרי, המאפשר לנו לפנות מקום לדחף העצום להכיר את הנפש שבתוכנו. אולם גם הפסיכולוגיה מגיעה רק עד "קו המים". זהו קו האופק של תובנות העולם הרגשי, ומכאן שלפסיכולוגיה אין תשובות מעבר לרגש. יום - יום אנו ניצבים בפני שורה של שאלות מכאיבות חסרות מענה הממתינות לפתרונן: כיצד להבין את הגורל ולהתמודד עמו? מדוע מתאהבים בשני אנשים בו - זמנית, והאם מפגשים עם אנשים הם מקריים? כיצד נוצרים חלומות נבואיים? ומהו טעם החיים מול הריק הקיומי שאנו חווים? זהו המקום שבו מסתיימת הפסיכולוגיה ובמקומה מופיעות התורות הרוחניות כחלופה. אלה אותם ספרים המוסרים את תמצית השקפת העולם העתיק כמו הקבלה, הובדהיזם - אינדואיזם, הטאו, תרבות מצרים הקדומה ועוד. מן הספרים האלה אנו למדים על העולם המופשט של האלמוות והעולמות שמעבר, תחומים שעדיין נתפסים בעיננו כרחוקים ולא נגישים. יתרה מכך, תורות הרוח נחוות לא אחת כססמאות ריקות וכאוסף דברי הבל בלתי מכוחים, כנראה משום שאותן תורות אינן נוגעות בבסיס הרגש שבהם נוגעת הפסיכולוגיה, ואולי אינן נותנות תשובות ברורות לעולם היום - יומי. בנוסף, תורות אלה סותרות את עולם המדע, המאפשר לנו להרגיש בטוחים בידיעתנו, שהקיים אינו אלא מה שנתפס בחמשת החושים שלנו. שני הפתרונות - ה"פסיכולוגיה" וה"רוחניות" - נחווים כיום כעולמות מנוגדים בעלי הנחות בסיסיות שונות ואין ביניהם נקודות השקה. המחברת בהיותה פסיכולוגית קלינית התבוננה במשך שנים לא רק בכלים שנתנה בידה הפסיכולוגיה, אלא גם בחסרים שבה, ובאפשרות שיש תשובות הקשורות ל"השקפת עולם" הנמצאת מעבר לבינה האנליטית. מעבר לקו המים - הוא מסע התבוננות משותף עם הקורא, צעידה בממלכת לא מוכרת של בחינת היום - יום בדרכה של הפסיכולוגיה ולאורן של התורות הרוחניות.