“אכזבה. ואיזו אכזבה... אחרי שהיללתי פה את סידרת בון המשובחת של ג'ף סמית מגיע הספר 'רוז' שמתאר את מהלך האירועים שהקדימו לסאגה. שלא כמו בספרים הקודמים, את הספר אייר צ'רלס וס שידוע בחיבתו הרבה לעולם הפנטזיה, ובתחילה השילוב בין השניים נראה גדול מהחיים. אולם אם הגדוּלה של סידרת בון טמונה בכתיבה הנהדרת שלא נופלת מרמת האיור, פה הסיפור ורמת הכתיבה היו חלשים ומטה. ואם הכוח העיקרי שלו כסופר טמון בהומור הנהדר, הרי שללא המצאותם של הבונים בקומיקס הזה, המימד הזה נעלם לחלוטין. הדבר משפיע עם הזמן על האיור והמוח בעצמו עושה את הקישור בין השיעמום לסגנון האיור השונה מהסדרה המקורית. זו לא הפעם הראשונה שאני מתאכזב מג'ף סמית, הפרוייקט שלו לחידוש הקומיקס 'קפטן מארוול' גרוע כמעט כמו הספר הזה.
אני שונא לכתוב ביקורות רעות. המילה מבקר במקורה היווני KRITIKOS, מציינת שפיטה. מכאן, משאר אני, הסיקו הללו שלא ירדו לסופו של המקור ותרגמו את המילה כפשוטה, כי יש פירושה עשיית-דין במובן המשפטי, שיש רואים אותה נרדפת לעשיית שפטים.
אולם ההקבלה הקולעת והצודקת ביותר למבקרים בני זממנו היא: מוציא הדיבה המצוי. אם המחטט בעיסקי זולתו מתוך כוונה לחשוף את מגרעותיו ולהציגן קבל-עם ועדה נחשב למוציא שם רע על בני האדם, מדוע לא ייחשב המבקר, הקורא מתוך אותה כוונת זדון עצמה, למוציא שם רע על ספרים?
השחיתות אין לה, כמדומה, עבד נרצע יותר. האנושות מעולם לא הולידה שרץ נאלח יותר, והשטן עצמו אינו עשוי למצוא לו בעל ברית ראוי ורצוי לו יותר מבעל לשון הרע. החברה, חוששני, אינה מגלה כלפי מפלץ זה אף מחצית התיעוב שראוי לגלות כלפיו, ויותר מכך חושש אני להצביע על הסיבה לסלחנותה. אולם אין ספק שהגנב נקי כפיים הוא לעומת מוציא הדיבה, ואף רוצח אינו עשוי להתחרות בו מצד כובד האשמה. כי על כן קשה לשון הרע מן הסיף ומן החרב, הואיל ופצעי הלשון אין להם רפואה לעולם.
מלבד הפורענויות הנוראות המתרגשות על בני האדם מחמת לשון הרע והדרכים השפלות שבהן היא מתנקלת להם, יש עוד פנים למידה רעה זו המוסיפים זוועה על זוועתה. שכן תכופות היא נטפלת לסופר ללא כל התגרות מצידו, ולעיתים רחוקות בלבד היא מבקשת שכר לפעולתה, אלא אם כן עשויה נפש אפלה ושטנית למצוא לה גמול בעצם ההמטה של סבל ואובדן על זולתה.
שייקספיר היטיב לבטא את טיבה של מידת סדום זו באומרו:

"גונב כספי רק מוץ יגנוב. כלום מהו?
לא כלום! היה שלי ויהי שלו
ועוד לאלפים יהיה לעבד.
אבל הקם לגזל את שמי הטוב,
לא יתעשר, אך יציגני ריק"

אז האם אני מכה על חטא בדברים אלו על שכבר כתבתי על הספר הזה? לא ולא... זה ספר חרא, ונפשי כנראה אפלה ושטנית.”