עד ימיו של אפלטון נתפשו השירה והנאום כפעילויות אוראליות במהותן; הכתב, אם זכה להתייחסות, נתפש כמעין "רשם-קול". אריסטו הוא ההוגה הראשון שבחן בהגותו את תוצריה של תרבות הכתב שבתוכה חי. יצירות השירה והרטוריקה נתפשות אצלו לא רק כאירועים אוראליים, אלא גם כטקסטים כתובים.

מעבר לחיקוי מנסה להבין את ספרי הפואטיקה והרטוריקה של אריסטו על בסיס הנחה זו ולהראות כיצד ניתן למצוא בהם תשתית של תורת טקסט שיטתית העוסקת, בין השאר, ברבדיו הסמנטיים של הטקסט, בסיטואציה התקשורתית שלו, במקומם של המוען והנמען ובמושג האריסטוטלי של החיקוי ("מימסיס").

התפיסה האריסטוטלית של הטקסט הספרותי, טוען צורן, אינה רק שריד ארכיאולוגי; היא גישה מורכבת ומעמיקה היכולה לקיים דיאלוג חי עם המציאות המחשבתית של ימינו.

גבריאל צורן

גבריאל (גבי) צורן הוא פרופסור מן המניין לספרות באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה הפתוחה, מתרגם ועורך ספרותי. צורן הוא חבר בוועדה מקצועית למינוח בנושאי ספרות של האקדמיה ללשון העברית. בנוסף, מתמחה צורן בספרות גרמנית ובספרות יוון הקלאסית ואף תרגם יצירות מפתח משתי תרבויות אלו לעברי... המשך לקרוא

שם הספר
אגס, תפוח וקינמון
מורד הזמיר
טקסט עולם מרחב
טקסט, עולם, מרחב : דרכי ארגונו של המרחב בטקסט הסיפ - ספרות, משמעות, תרבות
טקסט, עולם, מרחב - דרכי ארגונו של המרחב בטקסט הסיפ ורי - ספרות משמעות תרבות #