יונה וולך ניצבת בשורה אחת עם גדולי המשוררים העבריים בעת החדשה. דת ונבואה, מגיה ומיסטיקה, חושניות ומיניות, התפקרות, התפרקות ושיגעון הם רק מקצת מן המונחים הנכרכים תכופות בשמה ובשירתה. תדמיתה האישית- הן כאישה סעורת דם, פורקת עול, סוררת ומורה והן כמשוררת חדשנית, פורצת גבולות ופרובוקטיבית - ממשיכה לעורר את סקרנותם של קוראי השירה העברית גם שנים רבות לאחר מותה.
ספרה של צפרירה לידובסקי כהן, שחררי את חרצובות לשונך אישה, היא מחקר ביקורתי מרשים בהיקפו ובעומקו, הסוקר את שירת וולך בהקשרה של השירה העברית בעת החדשה, מתאר את התפתחותה ומעריך את הישגיה. לדעת החוקרת, וולך היא ממבשריה של המהפכה הפוסט-מודרניסטית בשירה העברית, בהיותה חותרת תחת הנחות היסוד של החברה האנושית ומוסכמותיה ומפרקת אותן מנשקן. עם זאת, חרף היותה פוסט-מודרניסטית, שירת וולך היא רומנטית מיסודה, משום שהיא מבטאת אמונה שלמה בייחודו וחד-פעמיותו של כל אדם וביכולתו להתנער ממוסרות החברה והתרבות, לכונן את עצמיותו, ולחיות את האמת האישית שלו ללא התחשבות באחרים.
באחד משיריה כותבת וולך: "האמן מצפה להבנה לא לשיפוט". משפט זה עמד לנגד עיניה של צפרירה לידובסקי כהן בספר מנהיר זה, המפליא לפרוש בשיטתיות מבחר מייצג משיריה של וולך בשלבים שונים ביצירתה, ולהציע התבוננות מחודשת ומקורית במבניה המתמיהים ובמבעיה הסתומים והקשים לפענוח.
שחררי את חרצובות לשונך אישה הוא ספר מרתק, שיש בו כדי להאיר את עיניו של כל שוחר שירה מטלטלת זו, אשר לעולם אינה חדלה מלהפתיע את קוראיה בתעוזתה ובאיכותה. הספר מזמין את הקורא לשוב ולהתעמק בתכניה של שירת וולך ובפואטיקה החדשנית המיוחדת לה, ותוך כך לחוות את מסע הקיום האישי של המשוררת - ההופך בעת העיון בשיריה למסע יסוד של הקיום הנשי והאנושי בכלל.
צפרירה לידובסקי כהן היא פרופסור-חבר וראש המחלקה ללשון ולספרות עברית במכללת שטרן של ישיבה-יוניברסיטי בניו יורק. ספר זה מבוסס על עבודת דוקטור שכתבה באוניברסיטת ניו-יורק (NYU).