“ההגדרה הטובה ביותר [לז'אנר המדע הבדיוני] : "סיור דמיוני של איזו עובדה או תאוריה שבתחום הדעת". מיטב הכינויים היה אפס כל כינוי, אבל לשם ציון יצוינו כאן כל הסיפורים מסוג זה כספרות מדע.

כך הוגדר ז'אנר המדע הבדיוני, עוד לפני שזכה לשם הזה, ב 1952 בספר "היה היה בעתיד" שתורגם על ידי יונתן רטוש (אוריאל שלח). לא מדע בדיוני, כי אם ספרות מדע.

אוסף הסיפורים הקצרים הזה מציג מבחר של סיפורי מדע בדיוני שנונים, יפים ומוצלחים במיוחד, מתקופה ששילבה פחד עצום מכוח הפצצה הגרעינית מחד, ותקווה, נאיבית אולי, לגבי האפשרויות שיפתחו לבני האדם עם תחילת חקר החלל מאידך.

הספר מחולק לארבעה תקופות, בכל אחד 2-3 סיפורים.
"התקופה האטומית" כולל שני סיפורים מאוד מאוד פסימיים, על מה שעשוי לקרות למין האנושי עם התחמשותו בנשק גרעיני.
"הפונוגרף המיטלטל" אף הזכיר לי את הספר "הדרך", בתיאורי החורף הקשים והאפוקליפטיים בהם אף אחד לא ממש יודע כמה מבני האדם שרדו, ומהו עתידו של המין האנושי.
"התקופה הגלקטית" ו"תקופת הכוכבים" מזכירים את המדע הבדיוני הקלאסי של שנות ה 50' של אסימוב וארתור סי קלארק. סיפורים מאוד מאוד שנונים, מאוד ענייניים. נהניתי מכל רגע.

"התקופה הדלפית" מייצגת למעשה תקופה כל כך רחוקה בעתיד, עד כי לאנושות עצמה נראה שלא ממש ברור מהו מקורה, ומהו תפקידה. שני הסיפורים הקצרים באנתולוגיה הזו לדעתי מבריקים, ומייצגים רעיונות מעניינים.

התרגום של יונתן רטוש נהדר. אני מאוד מתעניין בתרגומים ישנים, ולכן שאבתי המון הנאה מהספר הזה.
הדבר היחיד שמסקרן אותי הוא העובדה שבגירסה האנגלית (Advantures In Tomorrow) ישנם עוד כמה סיפורים שלא נכללים בקובץ הזה, ואין לי ממש מושג מדוע.

אני מניח שזה ספר שמאוד קשה למצוא, אבל זה שווה את החיפושים - לחובבים המושבעים של הז'אנר.”