לאט לאט, אבל בטוח, הבנתי שהבעיה איננה שנשים יתפקדו בכל התפקידים הגבריים בעולם, ואז הכול יסתדר. לא. הבעיה איננה התפקידים. הבעיה היא העולם. לא צריך להילחם על כך שהערכים הנשיים יחליפו את הערכים הגבריים. צריך לעשות את העולם נשי יותר. ועולם נשי יותר זה עולם שמחליף מלחמות בדו-שיח, שמחליף קרבות בשיתוף-פעולה, שמחליף יריות בדיבורים. זה עולם שאין בו לא מדכאים ולא מדוכאים. זה עולם שמקדש את החיים, ולא את המוות. זה עולם שמחליף את שפת הכוח בשפת המוח. עום נשי יותר אומר עולם הגיוני יותר, רגשי יותר, אנושי יותר, ומכל זה ברור שכדי למגר את שלטון הדיכוי האנטי-נשי והאנטי-אנושי, זה לא מספיק לשנות כמה חוקים ותקנות.
מדבור כאן במהפכה של ממש. מהפכה שתהפוך על פניהם את כל סדרי העולם. כי העולם כולו הוא עולם גברי, וכל סדרי העולם מסודרים בשביל גברים. זה שגברים יתייחסו קצת יותר טוב לנשים "שלהם", זה שהחוקים יהיו פחות מפלים ויותר שיוויוניים – כל זה יפה מאוד אבל כל זה עדיין במסגרת החברה הגברית. חברה שובניסטית במהותה, חברה שבנויה על צבא ומלחמה והשמדה והכחדה הדדית.
מי שרוצה עולם אנושי יותר, עולם של שיתוף-פעולה הדדי ולא של השמדה הדדית, מי שרוצה עולם אנושי יותר, חייב להיאבק למען עולם נשי יותר. כי לא מדובר כאן במאבק נשי, מדובר כאן במאבק אנושי. קובי ניב
נולד ב-1947, נשוי ואב לשניים.
כתב טורים אישיים וסאטיריים וסדרות-קומיקס בעיתונים "העולם הזה", "דבר", "כל העיר", "ידיעות אחרונות", "העיר", "הארץ", "חדשות", "כולנו" ו"על המשמר".
היה חבר מערכת ואחד משלושת הכותבים של "ניקוי ראש". כתב תוכניות רבות של "זהו זה", וחיבר את המחזות "המלך הלך לישון" שזכה ב"כינור דוד", ו"קרמבו בעורף האויב" שנחל כישלון חרוץ.
חיבר את ספר הילדים "תיבת מוח". היה שותף עם אחרים לכתיבת הספר "זו ארץ זו?", וביחד עם דוד גבע חיבר את הטרילוגיה המגוחכת לנוער ("ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב") ושלושה ספרים ("ברטה השמנה", "עצרת הינשופים" ו"הפיל מניו-יורק") בסדרת "סיפורי יוסף לילדים". מלמד תסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בירושלים. משנת 1986 כותב בעיתון "חדשות" טור שבועי בשם "פמיניסט".