"אנו משאירים לעצמנו רק נעליים, חגורות ומשקפיים. מתורגמן אומר בצרפתית מצויינת: ´צריך לתת הכל - שעונים, ארנקים, טבעות נישואין ושיני זהב´. חייבים לתת הכל. בפינה אחת נערמים הבגדים, באחרת הארנקים. איזה שברון לב לראות את זיכרונות העבר שלי נעלמים לנצח. עיניהם של רבים לחות. אין לנו עדיין כוח להגיב ולהסתיר את רגשותינו. שוב עלינו לצאת, הפעם עירומים, ולרוץ בין הבלוקים, ´בלוקים´ של רחובות לא מוכרים, מהר יותר, תמיד מהר יותר. אני בתוך סיוט".
ביומנו משרטט אלכס מאייר תמונות חיים בתוך מציאות מסויטת. זהו תיאור של שנה שלמה, השנה הגורלית אשר הטביעה את חותמה על חייו לעד. היומן נפתח בשחרורו הנכסף ממחנה אושוויץ, אך מתחיל הלכה למעשה בזמן שקדם למעצרו: יוני של שנת 1944, שמים כחולים בצרפת הכבושה, וגבר יהודי צעיר החי זה ארבע שנים על זמן שאול, פוסע אל מלכודת הגסטפו.
שנה גורלית הנה יומן שנכתב באושוויץ מיד לאחר שחרור המחנה. לפיכך מדובר בעדות חשובה. פרקיה הקצרים והתמציתיים ולשונה הישירה פותחים בפני הקורא צוהר להבנת מאבק הקיום במחנה. ביומנו מנסה המחבר לתעד כל מה שראו עיניו - כדי לא לשכוח, כדי שהעולם ידע - שגרת ההישרדות, הרציחות, עבודת הפרך, הרעב והעינויים. ולצד אלה תיאור של הצורך להישאר בחיים והכוח האנושי לשרוד. זהו תיאור של מסע קשה: מסע בדרך חתחתים, תדיר על פי התהום, ואף-על-פי-כן קדימה- אל התקווה להינצל, עד ליום המאושר של השיבה הביתה. הספר כולל הקדמה שכתבה סימון וייל ודברים שצירפו לספר קרובי המחבר.