“הרומן המאוחר הזה (1983) איננו אחד מהגדולים של מחפוז, גדול סופרי מצרים, אבל הוא ללא ספק מעניין בחזון האנושי שהוא מציג. השם הוא טייק-אוף על ספר המסעות של אבן בטוטה, אחד מהנוסעים המפורסמים ביותר של ימי הביניים. הרומן מתאר מסע של צעיר מארץ מוסלמית אנונימית אל מספר ארצות אגדיות המשמשות כמשל לשלבים שונים בחברה האנושית; החל מחברה פאודלית-פגאנית בה מקובלות אהבה חופשית ואורגיות ריטואליות בלילות ירח מלא, ובה הנשים נהנות מעצמאות וכוח, דרך ממלכה עשירה יותר אך מושחתת, דרך חברה קפיטליסטית פסאודו-מערבית ורב-תרבותית בה החופש הוא העקרון העליון עד כדי כך שאימאם מוסלמי מקומי מגן על נישואין חד-מיניים ושותה יין (אם כי במתינות!), ועד חברה קומוניסטית שמתגאה בהיותה ארץ הצדק המוחלט, ואשר מוחצת באכזריות את כל המעז לערער על סמכות האליטה המייסדת. מעניין שהתחנה האחרונה אותה בוחר מחפוז לתאר, כביכול הדרגה הגבוהה ביותר, היא חבל ארץ קסום ושליו בו כל התושבים מבלים את זמנם במדיטציה במעין אשרם, ומכינים את עצמם אל המטרה הסופית שאליה מכוון גם אבן פטומה- הארץ הפלאית ג'בל, אליה איש מעולם לא הגיע. הניסיונות לתיקון החברה מסתיימים בתיקון עצמי (אווה אילוז כנראה לא היתה אוהבת..). מחפוז מציג פה מעין מסע עליה לרגל חלופי לחאג' המוסלמי המסורתי למכה. אבל, הוא אינו מסתפק ברמיזה על דרכי חיים אחרות מאלה המקובלות בארצו: הביקורת על מצבו של העולם המוסלמי מוטחת בספר באופן ישיר וחריג בעוצמתו, בעיקר משום שהגיבור עצמו הוא אדם תם וישר ומוסלמי מאמין.
ספר מעורר מחשבה ויפה בדרך הסיפור הארכאית והנאיבית-כביכול.”