ספר זה מציע התבוננות בחידה הנצחית של זיקת האלוהות לעולם והמענה האנושי הראוי כלפיה. וזאת, דרך מבטם של כמה מענקי הרוח שפעלו ביהדות מזרח אירופה במאה השמונה עשרה. הספר בוחן לעומק את תפיסת האלוהות בראשית החסידות, ובודק עד כמה העזו הצדיקים החסידיים להרחיק לכת בטענתם לנוכחות אלוהית מוחלטת בעולם הגשמי. המחברת מעיינת בגבולותיו של המעשה הדתי בעולם רווי אלוהות, כלומר בהרחבתה של ספירת הקדושה בעולם באופן שמסכן את עצם קיומו של הגבול בין קודש לחול, בין מצווה לעברה, בין טמא לטהור. הרחבה זו ניכרת ברב-גוניותה ובאין-ספור ביטוייה של ה``עבודה בגשמיות`` בראשית החסידות מצד אחד, ובהכרה ב``עברה לשמה`` מצד אחר.
מתוך דרשותיהם של ראשוני הצדיקים החסידיים: הבעש``ט, ר` יעקב יוסף מפולנאה, המגיד ממזריץ`, ר` מנחם נחום מצ`רנוביל, ור` אפרים מסדילקוב, הקוראים שוב ושוב לקיום דתי אינטנסיבי וטוטלי כמימוש ההוראה הדתית ``בכל דרכיך דעהו``, מצטייר עולמם הרוחני הייחודי. בעולם זה פרקטיקות כאכילה ושתייה, עבודת כפיים ומסחר, שיחות חולין וסיפורי מעשיות, עישון מקטרת ושתיית יי``ש עשויות וראויות להיות דרכים לגיטימיות ולעתים אף מועדפות לעבודת האל.
הספר מציע ניתוח פנומנולוגי מקיף של רעיון האימננציה האלוהית ושל מושג העבודה בגשמיות, תוך בחינת שורשיהם בהגות היהודית קודם החסידות והתלכדות ענפיהם בראשית החסידות. חידושו המובהק הוא בפרשנות חדשה לפרקטיקות העבודה בגשמיות, הנעשית על ידי בחינה עדינה ומורכבת של היחס שבין הפרקטיקה לבין תפיסת האלוהות.
