הספר דן בתיאוריה של פרויד תוך שימת דגש על יצרי החיים והמוות.
יצרים אלה מתבררים כגורמים מכריעים במאבק הבלתי פוסק של הסובייקט על דמותו במסגרת סדר חברתי שלכאורה משרת את אנושיותו.
המהלך הביקורתי המקיף מתאר וממחיש את הדרכים בהן המימד הפוליטי והחינוכי משמשים כמנגנונים יצריים המשרתים את הסדר הקיים.