דיונים בעשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס הוא יצירתו המעמיקה והשאפתנית ביותר של ניקולו מקיאוולי (1469-1527). במרכז הספר עומדת השאלה כיצד מעמידים מדינה על בסיס מוצק של מוסדות, חוקים ותרבות פוליטית. בסגנון נועז ומשוחרר ממוסכמות מקיאוולי דן בתנאים להופעתן ולהתגבשותן של מדינות, בגורמים להישרדותן ובסיבות לדעיכתן. באמצעות בחינה יסודית ומפוכחת של עלייתה ונפילתה של רומא, מקיאוולי פורש יריעה מזהירה של דיונים היסטוריים־פילוסופיים באופיין ובמהותן של הבעיות הנצחיות של חיים מדיניים: החיפוש אחר ביטחון, מרכיבי העוצמה, התשוקה לחירות, השאיפה לגדולה, יכולת הקיום. הספר מכיל כמה מהרעיונות החדשניים ביותר בהיסטוריה של המחשבה המדינית והוא היה מקור השראה להוגים ולמנהיגים במשך מאות שנים.
ביסוד מחשבתו של מקיאוולי עומדת ההכרה שהאדם הוא יצור שאפתני ומסוכן. הדרך היחידה להציל אותו מעצמו היא להביא אותו לידי שיתוף פעולה עם בני־מינו, ואפילו להקרבה למענם. מהי הנוסחה המאפשרת להפוך אוסף של פרטים אנוכיים לחברה של אזרחים טובים? מקיאוולי מציע את ההסברים, מתאר את המכשולים, ומתווה את הדרך לגאולה ולתהילה.
לספר מצורף מבוא מאת העורך המדעי של הספר, ד"ר הלי זמורה. מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון.