דֻּבּוֹן קָטָן יוֹצֵא לְמַסַּע חִפּוּשׂ — הוּא רוֹצֶה לְהָבִין בִּשְׁבִיל מָה הוּא קַיָּם בָּעוֹלָם.
בַּדֶּרֶךְ הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת חֲבֵרָיו בַּעֲלֵי הַחַיִּים וּמְגַלֶּה שֶׁהֵם כְּבָר מָצְאוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה:
הַבַּרְבּוּר קַיָּם כְּדֵי לִהְיוֹת יָפֶה, הַדְּבוֹרָה — כְּדֵי לְיַצֵּר דְּבַשׁ, הָעַכְבָּר קַיָּם כְּדֵי לְהַשִּׂיג מָזוֹן, וְהַקּוּקִיָּה — כְּדֵי לִסְפֹּר. וְרַק הַדֻּבּוֹן מַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ... 

מִיכָאֵל אֶנְדֶה (1929-1995) הוּא מִגְּדוֹלֵי הַסּוֹפְרִים לִילָדִים בְּדוֹרֵנוּ. יְצִירוֹתָיו כְּתוּבוֹת בְּהוּמוֹר אֲבָל מְשַׁקְּפוֹת הִתְבּוֹנְנוּת מַעֲמִיקָה עַל הַחַיִּים. נוֹסָף עַל סְפָרָיו הַיְּדוּעִים לַנֹּעַר, "גִ'ים וְנַהַג הַקַּטָּר", "גִ'ים וּכְנֻפְיַת הַ־13", "מוֹמוֹ" וְ"הַסִּפּוּר שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר", כָּתַב אֶנְדֶה גַּם סִפּוּרִים לִילָדִים צְעִירִים, שֶׁרָאוּ אוֹר בְּמַהֲדוּרוֹת מְאֻיָּרוֹת, וּבָהֶם "זוֹלֵל הַחֲלוֹמוֹת" וּ"מַעֲשֶׂה בִּקְדֵרָה וּמַצֶּקֶת".