"את תמיד חושבת שאת יודעת הכל יותר טוב מכולם, הגר," לחש איתמר כילד שנדחק לפינה ואינו יודע כיצד לצאת ממנה. הגר נדחקה אליו עוד יותר: "מה אתה מנסה לומר לי איתמר?" איתמר נשבר. "שלנדיר היה רומן עם קלינה ושהיא עומדת ללדת את ילדו."
לרגע העולם כולו כמו קפא עמה. ורק יללת הרוח נשמעה בין הקברים אולם ברגע הבא הפתיעה אותו. בתנועה יחידה הפשילה את שמלתה מעליה ומשכה את איתמר אל גופה העירום כשהיא מפילה את שניהם על אבן הקבר. ברגע הראשון, ניסה לסגת, אך יאושה העניק לה כוחות על טבעיים - והיא לפתה אותו בלפיתה עזה ממנה לא הצליח להשתחרר. "עכשיו," מלמלה קודחת, "עכשיו נעשה ילד." מילותיה ותנועותיה גירו אותו ובעל - כורחו מצא את עצמו איתמר נענה לה. היא הכתה באגנה כנגדו בטירוף גובר כמו ביקשה להטמיעו בגופה, סוחטת ממנו את לשדו עד תום כשהיא חוזרת בקול שבור על המילים" "תן לי תן לי את הילד שלך." והיו המוות והמין והלידה מתערבלים אל קרני השמש הלוהטת והקברים הדמומים והפרחים המנצים ופרפר ענוג נמחץ אל גופה.
על רקע תל אביב המיוסרת של שנות השבעים מתואר סיפור אהבתם, השתנותם וצמיחתם של שלוש נשים ושלושה גברים, והתשובה והדרך בה בוחר כל אחד מהם בחיפושיו הבלתי - נלאים אחר האהבה והאמת.
גבריאלה פוגל, ילידת תל אביב, סיימה תואר שני בספרות אנגלית ותולדות האמנות באוניברסיטת ת"א. כיום מלמדת בביה"ס תיכון, ומעבירה חוגים למודעות וגילוי עצמי.