פיטקרן
יואב לויטס (הלוי)
ברומן זה מעורבות עובדות היסטוריות בדמיון ובאגדה.
פיטקרן – אי זעיר, צוק סלע בודד, הרחק במרחבי דרום האוקיינוס השקט. בסוף המאה השמונה־עשרה התיישבו בו קומץ מלחים אנגלים, מורדי ה"באונטי" הנמלטים מיד החוק, בבקשם מקלט, ונשותיהם בנות טהיטי. שנים רבות חיו, הם ויוצאי חלציהם, בבדידות, בניתוק כמעט מוחלט, כקהילה עצמאית ובלתי תלויה.
כמאה ושבעים שנה לאחר מכן חוגגות, בביתן שעל האי, שתי נשים, תאומות, מצאצאי הראשונים, את יום הולדתן המאה. האחת, אליס, לא יצאה מעולם את האי ומגיל חמש־עשרה, בעקבות תאונה שקרתה לה, היא סגורה ומסוגרת בבית. השנייה, ויקי, ברחה מהאי בהיותה בת חמש־עשרה, נדדה בעולם הגדול, חייתה את חייו עד תום ושבה לאי למות בו.
במשך כמה ימים של חודש יולי 1960 הן זוכרות – בשתיקה, בכתיבה, בשיחה, במחשבה. תולדות האי וקורות תושביו מועלות על־ידי שתיהן, כל אחת מזווית ראייתה היא. סודות העבר, שנדחקו במשך שנים רבות לפינות נידחות של ההכרה האישית והקיבוצית, פורצים ועולים. מה, באמת, קורה באי בודד, בחברה מנותקת, בעולם נבדל? אילו רוחות, שהיו חבויות בעבר, קמות לפתע לתחייה מכוח העימות שבין האחיות?
עד כאן הסיפור, הסוחף ומרתק את הקורא בתיאוריו החושניים. את האגדה, כדרך האגדות, יכול הקורא ליצור לו בעצמו.