שולמית הראבן
22 ספרים
שולמית הראבן (2003-1930), סופרת, מתרגמת, עורכת ומסאית ישראלית. נולדה בוורשה כבת למשפחה ציונית, עלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1940 והתחנכה בירושלים. בת 17 הצטרפה לארגון "ההגנה" ושירתה כחובשת קרבית במלחמת העצמאות במסגרת הקרבות על ירושלים. נמנתה עם מקימי גלי צה"ל, ופתחה את שידורי התחנה ב-1950. הייתה כתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
היתה האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה ללשון העברית וכיהנה בתפקידה כאחת־עשרה שנים.
בשנת 1995 הגדיר אותה השבועון הצרפתי ל'אקספרס 'סופרת של שלום', ומנה אותה ברשימת מאה הנשים המניעות את העולם.
לה ולבעלה, אלוף הראבן ז״ל, בן ובת:
איתי הראבן והסופרת גיל הראבן.
ירושלים דורסנית (1962): שירים
בחודש האחרון (1966): סיפורים קצרים
מקומות נפרדים (1969): שירים
רשות נתונה (1970): סיפורים קצרים
עיר ימים רבים (1972): רומן היסטורי
אני אוהב להריח (1976): שירי ילדים
בדידות (1980): סיפורים קצרים
תסמונת דולסינאה (1981): מסות
החוליה (1986): סיפורים קצרים תחת
שם העט ״טל יערי״
משיח או כנסת (1987): מסות ומאמרים
עיוורים בעזה (1991): מסות
אוצר המילים של השלום (1996): מסות
הבלון שהלך למקום אחר (1994):
ספר פעוטות
מה אני אשם שאני גדול? (1999):
ספר ילדים
ימים רבים, אוטוביוגרפיה (2001)
צימאון, שלישיית המדבר (2009, הוצאה מחודשת): טרילוגיה תנכית
