“"צפויה התרסקות נוראה בקהיליית המודיעין הישראלית ובממשלת ישראל, וביטחון המדינה יהיה בסכנה" (עמוד 13).

כשקראתי את הספר "ריקוד הדוב" (הוצאת כתר, 1995), ספרו הראשון של אורן סנדרסון, שם העט של עובד בכיר במוסד ציבורי, ששירת בעבר בקהיליית המודיעין ומילא תפקידים מרכזיים בשירות המדינה, הייתי בחטיבת הביניים. לא הבנתי אותו, הוא שעמם אותי ועזבתי באמצע. שנים אחרי חזרתי אליו. התברר לי שהבעיה היתה בי ולא בספר. מדובר במותחן לא רע בכלל. גיבור הספר הוא דייוויד, מאבטח של השב"כ בקונסוליה הישראלית בבוסטון. כשהתגייס לצה"ל התנדב "לשרת בצנחנים" (עמוד 92). לאחר השחרור התגייס לשב"כ, עבר קורס מאבטחים והוצב בקונסוליה הישראלית בבוסטון. 

עלילת הספר נפתחת כאשר קייטי, צעירה מושכת מידפקת על שעריה הקונסוליה ומבקשת את עזרתו. "‏קולו של מדריך הירי האימתני ג׳ק, קרא: שים לב בנאדם, שים לב בנאדם! אתה עלול ליפול! צפה להפתעות! אינך יודע מאין זה יבוא לך! שים לב בנאדם שים לב בנאדם… המלים הלמו בראשי שוב ושוב. על פי התרגולת הייתי חייב להגדיר לעצמי – ומיד – את מהות הסכנה" (עמוד 15), סיפר כשנלחם בתחושה שהסיוע ליפיפייה המסתורית יכניס אותו לצרות, אך יופיה המהפנט מנע ממנו לחשוב באופן הגיוני.

עד מהרה התברר לו שנקלע לפרשיית ריגול במסגרת גייסו גורמי מודיעין ישראליים עובד במשרד ההגנה האמריקני והפעילו אותו בכדי להשיג מידע רגיש. הנקמה האמריקנית, ציין מי ממפעילי רשת הריגול, תהיה קשה. "אנחנו, הישראלים, נתבונן בה חסרי אונים התבגרנו, היום אנחנו כבר נוטשים חברים פצועים בשדה הקרב יודעים לחיות עם זה" (עמוד 205). הפעם האיש שעלולים לנטוש להיות דייוויד עצמו, והוא יידרש לכלל כישוריו ויכולתו להתמודד עם הצרה אליה נקלע (שמזכירה מאוד את פרשת פולארד). ‏
בניגוד למה שחשבתי הספר מוצלח ומותח.
--”