"...בוקר עלה על בתי העיר. מדוע איני קמה עדיין? לא, איני רוצה להמשיך ולהתכרבל בשמיכה עוד קצת. אני פשוט ממתינה לעוזר שלי. הרי יום ארוך לפנינו: שיקים אותי ממיטתי ויובילני לחדר האמבטיה. שיסייע לי לשטוף את פניי. שיושיב אותי על אסלת בית השימוש. שירחץ אותי בעדינות. שילביש אותי. שיוביל לשולחן ויגיש לפי את ארוחת הבוקר..."
כך מתחיל עוד יום שגרתי בחייה של חוה לנדאו, מחברת הספר כושלות רגליי. חוה סובלת משיתוק מוחין ובעלת מאה אחוזי נכות, אך חרף זאת עשתה במהלך חייה את שרבים מהאנשים הבריאים אף לא חלמו לעשות. למשל, להיות בין מקימי ארגון איל"ן, לשמש במשך כארבעים שנים כפסיכולוגית קלינית, ובעיקר להילחם מלחמת התשה יומיומית על הזכות לראות שמים כחולים מבעד לאינספור עננים שחורים.
בספר אישי וחושפני זה פותחת המחברת - שעל-פי דמותה וייעוצה נכתב רב המכר אני אתגבר, מאת דבורה עומר - צוהר לעולמם המורכב של "השונה", "האחר", וה"חריג", עולמם של המרותקים לכיסא הגלגלים.
ספורה של חוה לנדאו אינו קל לעיכול, אך לצולחים אותו מובטחים התבוננות אחרת, מרתקת, רגישה ועמוקה יותר על האנשים הרבים "היושבים" בקרבנו.