בזמן שטנקים ישראליים פלשו לרמאללה ולערים נוספים בגדה המערבית באביב 2002, רג´א שחאדה ? סופר פלשטיני, עורך-דין ןפעיל זכויות אדם ? כתב יומן. בגילוי-לב ובאומץ הוא מתאר את החיים תחת מצור: את הכעס, את התסכול ואת הפחד. שחאדה כותב על אמו, על אחיו, על השכנים, על עצמו, וגם על החיילים הישראלים: חייל אחד הפיל עציץ והשאיר את האדמה פזורה על הרצפה. חייל אחר הרים את הצמח עם שורשיו והניח אותו במים כדי שלא ימות. הוא השאיר פיסת נייר שעליה רשם באנגלית: סליחה על הבלגן. מקווה שניפגש בזמנים טובים יותר. תתרחקו מהחלונות. צה"ל. כשהדרור הפסיק לשיר הוא ספרו השלישי של שחאדה בעברית. ספרו הראשון, הדרך השלישית, היה הפתעה גמורה. הוא הציג קול ספרותי פלשתיני לא מוכר, בספר שהוצאתו-לאור בעברית היתה אז על גבול המותר מבחינת החוק. הספר השפיע על דור שלם של קוראים. ספרו השני, זרים בבית, יצא לאחרונה בסידרת פרוזה של הוצאת ידיעות אחרונות. כמו קודמיו, גם כשהדרור הפסיק לשיר תורגם לכמה שפות וזכה לשבחים רבים. הוא עובד למחזה עטור פרסים שהוצג בפסטיבל אדינבורג, ובאירוע אמנותי נדיר ? גם בטהרן. "קולו של שחאדה הוא קול נדיר... כועס אבל שקול, מחויב אבל חופשי". מייקל איגנטייף