סוזן סונטג פולשת למסיבה בחדר האוכל הפרטי של אחד המלונות בוורשה. תשומת לבה מתמקדת בעיקר באישה אחת, שחקנית תיאטרון ושמה מריאנה, ובשני גברים. האחד ככל הנראה בעלה, האחר ככל הנראה מאהבה. היא מצותתת לשיחות, קולטת פיסות מידע ותוהה: מדוע מכל הסיפורים שבעולם לספר דווקא את הסיפור הזה? נראה שבאמצעות הסיפור הזה אפשר לספר עוד הרבה סיפורים הכרחיים. סיפורים על החיפוש אחרי השינוי, על גורלן של אוטופיות ועל הפנים הרבות שיש לאהבה.השנה היא 1876. סונטג נכנעת לתשוקה שלה לשבץ את סיפורה בעבר: נדמה שכמעט כל דבר טוב ממוקם בעבר. ייתכן שזו אשליה, אבל היא חשה נוסטלגיה לכל עידן שקדם ללידתה, שכן לגביו היא אינה נושאת בשום אחריות. המשרתים מביאים למריאנה ולאחרים את מעיליהם. עכשיו הם מוכנים ללכת לדרכם. ברטט של ציפייה, סוזן סונטג מחליטה לצאת בעקבותיהם אל העולם. לאמריקה.

סוזן סונטג (1933-2004), סופרת, מסאית, אינטלקטואלית ופעילת זכויות אדם מהמוערכות והמשפיעות ביותר במאה העשרים, בארצות הברית ובעולם כולו. כאות הכרה על פעילותה ותרומתה לתרבות ולחברה זכתה בפרסים רבים ובין השאר בפרס ישראל לשנת 2001. לעברית תורגמו ספרי המסות "המחלה כמטפורה" ו"הצילום כראי תקופה". הרומן באמריקה, זוכה פרס National Book Award האמריקאי לשנת 2000 ,הוא הרומן הראשון פרי עטה הרואה אור בעברית.

שם הספר
הצילום כראי התקופה - ספרית אופקים #84
המחלה כמטאפורה
להתבונן בסבלם של אחרים
המחלה כמטאפורה