בתרבות שנוהה אחר הנעורים ונחושה להימנע בכל מחיר מן הזקנה, הספר הזה מעז להעלות את השאלה שנשכחה כמעט כליל בעידן הוויאגרה והניתוחים הקוסמטיים: מהו היתרון שבקבלת תהליך ההזדקנות כטבעי, במקום לנסות להיאחז בכוח בנעורים ובהנאותיהם כל הדרך אל הקבר? אושו לוקח אותנו חזרה לשורש הבעיה, ומבאר את ההבדל בין גדילה וצמיחה לסתם הזדקנות. ביחסינו עם זולתנו וכמו גם במימוש ייעדנו האישי, הוא מזכיר לנו את ההנאות שרק בגרות אמיתית יכולה להביא. הוא משרטט את עשרת מחזורי הצמיחה של חיי אנוש, מן היקום המרוכז בעצמי של הפעוט עד לבלוב החכמה והחמלה של הזקן. חוש ההומור השובב של אושו עובר כחוט השני לאורך הספר, מלווה בחמלה עמוקה ובהבנה כמה קל להסיח את הדעת מן המשמעות העמוקה והמטרה הגבוהה של חיינו - שהיא בסופו של דבר לפרוח אל הייחודיות והבשלות האינדיבידואלית שלנו תוך גישה של חגיגה ושמחה. אושו הוא אחד המורים הרוחניים הידועים והמעוררים למחשבה במאה העשרים. החל משנת השבעים של המאה שבה את לבם של צעירים מן המערב שרצו להתנסות במדיטציה ולחולל שינוי עמוק בחייהם. יותר מעשור אחרי מותו בשנת 1990, תורתו ממשיכה להכות גלים, ולהגיע למחפשים בני כל הגילאים כמעט בכל ארץ בעולם.