בספר זה אברהם מלמד עוקב בפירוט אחר התפתחות מערכת הדימויים של האדם השחור (ה'כושי') בתרבות היהודית לדורותיה, החל בתקופת המקרא וכלה בראשית העת החדשה. בספרות המקראית מופיע דימוי הכושי כ'אחר' במהותו, אך לא בהכרה במשמעות שלילית. דמותו של האדם השחור כאחר האולטימטיבי מתגבשת לראשונה בספרות חז"ל: הוא בהמי ומכוער, אלים ושקוע בפריצות מינית, ולכן עבד בטבעו. כל התכונות הרעות שזוהו במחשבת חז"ל עם הגוי, התנקזו אל דמותו הדחויה של האדם השחור. במפגש שבין ספרות חז"ל ובין התרבות האסלאמית בימי - הביניים מוסיף דימוי זה להתגבש ולהתעצם בסוגות השונות של הספרות היהודית המופיעות בתקופה זו: הלכה ומדרש, מדע ופילוסופיה, ספרות מסעות, ספרות יפה ושירה. גם בראשית העת החדשה, בעקבות הגילויים הגיאוגראפיים הגדולים באפריקה ובאמריקה, אנו מוצאים ביטויים מובהקים למפגש המחודש עם השחורים האפריקנים בספרות היהודית של התקופה, ואלה נותנים לגיטימציה הלכתית ותיאולוגית לעמדה הנורמטיבית שטענה לעבדותו הטבעית של האדם השחור. אפיונים אלה משתקפים גם בתיאורים האיקונוגראפיים הראשונים של האדם השחור בתרבות היהודית, כמו בפרט המופיע בעטיפה הקדמית של ספר זה. אכרהם מלמד הוא פרופסור למחשבת ישראל בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. פירסם עשרות מחקרים העוסקים בהיבטים שונים של המחשבה היהודית בימי - הביניים ובראשית העת החדשה, במיוחד בתחומי המחשבה המדינית, וההיסטוריה הרעיונית והתרבותית.

שם הספר
על כתפי ענקים
על אי בודד / אברהם מלמד - תולדותיו של מוטיב במחשבה היהודית
רקחות וטבחות - המיתוס על מקור החכמות
אחותן הקטנה של החכמות - המחשבה המדינית היהודית בימי הביניים