הפולמוס בין אחרונים וראשונים והתפתחותו במחשבה היהודית של ימי הביניים וראשית העת החדשה - מרס"ג (המאה ה10 - ) ועד שפינוזה (המאה ה17 - ) - נפרס לפנינו בספר זה. המחבר מתמקד בדרך התמודדותם של האחרונים עם סמכות הראשונים, והוא מתעד בפירוט את מערכת הטיעונים הפילוסופיים והתאולוגיים שהם פיתחו כדי להצדיק את חופש הביקורת הפילוסופית והמדעית שלהם. התיעוד משולב בדיונים בנושא בספרות המקראית ובספרות חז"ל מזה, ובבחינת השפעות התרבות האסלאמית והנוצרית, מזה. מן הספר עולה המסקנה כי שורשיה של תורת הקדמה המדעית, הנתפסת כמאפיינת את תקופת ההשכלה, נטועים עמוק במחשבת ימי הביניים. זהו המחקר המקיף הראשון המתעד תופעה זו - שעד כה נחקרה לגבי התרבות הנוצרית בתקופות אלה - בהיסטוריה של התרבות היהודית. אברהם מלמד הוא פרופסור למחשבת ישראל בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. פרסם עשרות מחקרים העוסקים בהיבטים שונים של המחשבה היהודית בימי הביניים ובראשית העת החדשה, ובעיקר בתחומי המחשבה המדינית וההיסטוריה הרעיונית והתרבותית. מספריו: "היהפוך כושי עורו: האדם השחור כ'אחר' בתולדות התרבות היהודית" (חיפה 2002). ספר זה הופיע באחרונה באנגלית בשם: The Black in Jewish Culture - A History of the Other.