כשהייתי בן שבע-עשרה, יצאתי עם שני חברים למסע בסירת קנו במרחבים הפראיים של צפון חבל אונטריו בקנדה. חמישה ימים לאחר תחילת המסע גילינו שאנחנו אבודים לחלוטין . . .כאשר מצאתי את עצמי, בגיל שלושים ושבע, שרוי בדיכאון עמוק, החוויה הייתה דומה מאוד למה שחוויתי באותו טיול מחנאות. שוב הייתי אבוד באיזור לא מוכר, מפחיד ועם זואת יפהפה.
תמיד נעזרתי בתרגול בודהיסטי כדי להתמודד עם מצבים קשים, אבל במקרה זה לא היה בו די ...התמדתי בו בעודי מנסה למצוא דרך לקשור בינו לבין מה שעובר עלי. בסופו של דבר גיליתי שתנועת הנפילה מטה של הדיכאון מאפשרת לו להשתקע באופן עמוק ומלא יותר בתוך חיי, ושבהשתקעות זו טמונה הזדמנות נהדרת ללמידה, להתפתחות ולגדילה. התברר לי שאני יכול להכניס את הדכאון אל מרחבי התרגול הבודהיסטי שלי, ולמדתי שגם אחרים יכולים לעשות את זה - בלי קשר לנטיות הרוחניות האישיות שלהם.