שנת 8 לספירה היה פובליוס אובידיוס נאזו המשורר המהולל ביותר ברומא. באותה שנה ניחת על ראשו אסון נורא, בדמות עונש גלות שהשית עליו הקיסר אוגוסטוס. בעטיו של עוון עלום, הוכרח אובידיוס לנטוש את עיר הבירה הזוהרת ולשים פעמיו למקום שבו נגזר עליו לרצות את עונשו, המושבה הנידחת טומי, סמוך לחוף הים השחור. במקום גלותו המרוחק והקר המשיך אובידיוס בעוז רוח לכתוב שירה, בדמות אגרות פיוטיות ששיגר לידידיו ברומא. בקבצים אלה - שירי העצבת ואיגרות מחוף הים השחור - תאר המשורר את אימי מקום גלותו, בהיותו בן-תרבות מוקף ברבארים צמאי דם, שפך את געגועיו לעירו והפציר ברעיו שוב ושוב שישתדלו אצל הקיסר להתיר את שובו לרומא. מבחר מיצירות הגלות האלה של אובידיוס ניתן כאן לראשונה בתרגום עברי פיוטי, שנלווה לו פירוש נרחב.