“הספר הזה נותן סקירה כללית ושטחית על התיאטרון היווני. מתחיל ברקע היסטורי קצר, ממשיך במושגים מהתיאטרון היווני, מסביר כיצד הועלו על הבימה המחזות, נותן רקע על השחקנים, האולם, התלבושות, התפאורה ועוד.
חלקו השני של הספר נוגע בסוגי המחזות בתיאטרון היווני. הם מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים טרגדיה, דרמה סאטירית והקומדיה. כל אחד משלושת הסגנונות זוכה לתיאור קצר על ההיסטוריה של התפתחותו. הטרגדיה הייתה תמיד הסגנון המרכזי בתיאטרון היווני והיא גם הסגנון המוקדם מבין השלושה.
חלקו השלישי והאחרון של הספר נותן סקירה קצרה וממצה על כותבי המחזות העיקריים ויצירותיהם המרכזיות. מתחילים באיסכילוס ויצירותיו "פרומתיאוס האסיר", "אגממנון", "המבקשות מחסה" ו"השבעה נגד תבי".
איסכילוס(525-456 לפנה"ס) היה גיבור חיל ואיש רוח ונחשב לראשון המחזאים ביוון העתיקה. מחזהו "פרומתיאוס האסיר" סובב סביב דמות המסמלת אולי יותר מכל את חשיבות ההקרבה העצמית לטובת הזולת והאנושות. איסכילוס היה חיל אמיץ לב שזכה להוקרה בשל הצטיינותו בקרב מאראתון. איסכילוס הוא אבי הטרגדיה היוונית.

המחזאי סופוקלס (495-405 לפנה"ס) ויצירותיו "אדיפוס המלך" ו"אנטיגונה". הוא השני בזמן אחרי איסכילוס ונחשב לאחד משלשת מחברי הטרגדיות הגדולים ביותר של אתונה העתיקה (יחד עם איסכילוס שבא לפניו ואורפידס שבא אחריו). סופוקלס נולד למשפחה עמידה וזכה לחינוך והשכלה נרחבים. בן 28 כבר זכה לפרס על טראגדיה שכתב ומאז זכה לפרסים רבים על יצירותיו. סופוקלס המשיך ליצור גם בזקנתו ועד יום מותו בגיל 90. הוא חיבר 132 יצירות מהן שרדו 7. הוא לא השתמש בתכנים מיתולוגיים
או על טבעיים בדומה לקודמו אלא חקר את רגשותיו הפנימיים של האדם ויצריו העזים. יצירותיו מתאפיינות ביופי לשונן ובעלילתן המרתקת.

המחזאי אורפידס (484-406 לפנה"ס)הוא אחרון כותבי הטרגדיות הגדולים של יוון. לשונו של אורפידס ברורה ופשוטה וקרובה לשפת היום יום והוא הרבה להשתמש בסיומים מתוחכמים.הוא זכה להערצה רבה בקרב בני עמו בעיקר בזכות רעיונותיו ולריאליזם הפסיכולוגי בו נקט. התקופה המפוארת של הטראגדיות היווניות הגיעה לסיומה עם מותו.
המחזה מפי עטו עליו הספר נותן רקע הוא "אפיגניה באוליס".

המחזאי אריסטופאנס עליו לא ידוע הרבה, בן אתונה שהקריירה שלו נמשכה בשנים 430-385 לפנה"ס, הוא יצר 11 קומדיות שנשתמרו בשלמותן.לרבים ממחזותיו מתכונת קבועה של גיבור מחזה השרוי במצוקה והוא רוקם תכנית דמיונית שמטרתה לחלצו מצרה. אף על פי שנראה שהתוכנית לא ברת הגשמה הוא מצליח להוציאה לפועל.
המחזות "ליזיסטרטה", "פלוטוס, אל העושר", "הציפורים" ו"העננים" מתוארים.

לסיכום זהו ספר מבוא כתוב היטב ובצורה מרוכזת לקוראים כמוני שאין להם רקע קודם בתיאטרון היווני הנותן סקירה ממצה וקצרה על התיאטרון היווני העתיק, המחזאים העיקריים שפעלו בו ויצירותיהם. מומלץ.”