החוט המקשר בין המאמרים שהובאו בקובץ הוא הנסיון לבחון בעיות של זהות: זהות של היחיד, זהות של הקולקטיב ומערכת היחסים ביניהם. הדיונים, כל אחד על פי דרכו ומוקד עניינו, מבקשים להעמיד רקע היסטורי לסוגיות שהחברה הישראלית מתלבטת בהן בשנים האחרונות. ``שואה``, ``תקומה``, הזיכרון הקולקטיבי והשתקפותו בהיסטוריוגרפיה - ועוד מושגים ומיתוסים של השיח המקובל במקומותינו - מוארים על רקע תהליכי ההתפתחות שלהם. הקורא במאמריה של אניטה שפירא שוב אינו יכול להיצמד לתפישות מקובעות המתעלמות מן הדינמיקה של התגבשות ההכרה הלאומית הישראלית. בעידן המעלה על נסה את קדימות האינטרסים של הפרט על אלה של הכלל, נדחה גם הצורך בבניינה של זהות קולקטיבית. זהויות המישנה, העדפת הריבוי על פני הקונסנזוס, יוצרים מוקדי מישנה המתעמתים על זכותם להישמע. ``ההיסטוריוגרפיה``, טוענת המחברת, ``איננה יכולה להתנתק מן המאבקים על הזיכרון. במקרה הטוב היא משקפת את הניגודים ומאזנת בין ה`שיחים` השונים, תוך חתירה להצגת תמונה אמינה ושלמה ככל הניתן. במקרה הרע, היא הופכת לכלי נשק במערכה על הזהות, שהיא גם מערכה פוליטית``. אניטה שפירא מתארת בבהירות מאירת עיניים תהליכים אלה, ואגב כך מעלה תרומה חשובה לדיון הציבורי בעניינם. מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברח (ספרית אפקים, 1980); מפיטורי הרמ``א עד פירוק הפלמ``ח (19849; ההליכה על קו האופק 0ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח 1948-1981 (ספרית אפקים, 1992).