י"ל גורדון, הראשון שזכה בתואר "משורר לאומי", הושיט את עט-הזהב שהוענק לו ביום יובלו למשורר מ"מ דוליצקי, ואמר לו: "קום רֵש". יל"ג לא הבחין שיורשו האמיתי הוא לא אחר מאשר המשורר הצעיר חיים נחמן ביאליק, שפרסם את שירו הראשון "אל הציפור" באותו גיליון של כתב העת "פרדס", שהוא עצמו פרסם בו את אחרון שיריו.
במרכז הספר מכל העמים מציב המחבר שמואל טרטנר את שירתם הלאומית של חיים נחמן ביאליק ונתן אלתרמן, היחידים שזכו לתואר "משורר לאומי" לאחר יל"ג. האחד - משוררו של דור התחייה והקונגרסים הציוניים הראשונים, בשירים כגון: "אל האגדה", "על ראש הראל", "ברכת עם", "על סף בית המדרש", וכן מרבית הפואמות – "המתמיד", "מתי מדבר", "בעיר ההרֵגה" ו"מגילת האש". השני - משוררו של דור המאבק על עצמאות ישראל, ועל עיצוב פניה של המדינה שזה אך נולדה, ביצירות כגון: "שמחת עניים", "שירי מכות מצרים", מחזור שירי "עיר היונה" וכן שירי "הטור השביעי".
שני המשוררים כאחד נשאו על שכמם את המשא הלאומי, אך לא חסכו גם את שבט ביקורתם מן העם היהודי ומן היישוב העברי, המכונן בארצו את מולדתו הישנה-חדשה. הציבור העברי אכן היטה אוזן קשבת ליצירתם, שכן הבין כי "נאמנים פצעי אוהב".
ד"ר שמואל טרטנר עובד ב"מרכז קיפ לחקר הספרות העברית" שבאוניברסיטת תל-אביב. מטפל בארכיונים של ביאליק ואלתרמן, ושוקד על הוצאתם לאור של אגרות אלתרמן ו"מחברות אלתרמן". נמנה על עורכי המהדורה המדעית של שירי ביאליק.