אם חשבתם שהשפה המדוברת מתאפיינת בדלות ובחוסר ארגון, אם חשבתם שהנוער שלנו צריך לדבר בשפה שכותבים ולא בלשון ה"עילגת" המדוברת, אם חשבתם שההבדל בין העברית הכתובה למדוברת הוא בעיקר באוצר המילים, אם חשבתם שהשפה המדוברת מתאפיינת בעיקר בביטויי סלנג כמו "כאילו", "חבל על הזמן" ו"על הפנים" - הספר הזה מבקש ללמד אתכם אחרת.
ללשון המדוברת חוקיות משלה המושפעת מנסיבות הפקתה. המסר מועבר בדיבור לעתים בתמציתיות ולעתים בהדרגה ובהרחבה. הדובר צריך לחשוב בשעת הדיבור הן על התוכן הן על דרך הבעתו, והוא מגבש את דבריו תוך כדי השיח, לפי הנסיבות ובהתחשב בתגובות הנמען. מסיבות אלו הלשון המדוברת היא אקספרסיבית ובעלת אופן אישי; היא מתאפיינת בהימצאותם של חזרות, קריאות ("יו", "יופי"), סמני שיח רבים ("טוב", "פשוט", "כאילו"), ממלאי חללים ("אה", "מה רציתי להגיד") ועוד, ויש בה כמובן גם תופעות הנובעות מאי-הקפדה. בצד אלה רווחים בשפה המדוברת מבנים תחביריים ודרכי הבעה המיוחדים לה, שאינם קיימים בשפה הכתובה, ולפחות מקצתם התגבשו מתוך אילוצי הפקת הדיבור. מאפיינים אלה עומדים במרכז הדיון של ספר זה.
בעבר היו חוקרים שהטילו ספק בלגיטימיות של תיאור שפה מדוברת בכלל, ובייחוד התנגדו לתיאור העברית המדוברת בהיותה, לדעתם, שפה שאינה מגובשת דייה, אך בעשרות השנים האחרונות קיבל מחקר השפות המדוברות בעולם תנופה אדירה, וגם חוקרי העברית החלו להראות עניין בלשוננו המדוברת. ספר זה הוא ספר המחקר הראשון שכתב חוקר אחד, והוא מקיף סוגיות מתודולוגיות ותחביריות ייחודיות לעברית המדוברת.
הספר מיועד לאוהבי הלשון העברית, לאנשי ספרות ועיתונות, והוא פונה בייחוד לבלשנים ולחוקרי לשון, לתלמידים ולסטודנטים בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות.
פרופ´ אסתר בורוכובסקי בר-אבא היא מרצה במגמה ללשון העברית באוניברסיטת תל אביב. תחומי התמחותה הםה העברית החדשה, ובעיקר ההיערכות התחבירית של פעלים והקשר בין היערכות זו ובין משמעות הפעלים והשימוש בהם בשיח. עוד היא חוקרת את ייחודה של הלשון הדבורה בכלל ושל העברית הדבורה בפרט.