ביוני 1941 נחרדו יהודי בגדאד מגל פרעות שלא נודע כמותו בתולדותיה של קהילה עתיקה זו.
הזעזוע עורר את סוגיית יהודי עיראק בפרט ויהדות המזרח בכלל והעלה אותה על סדר יומו של היישוב היהודי בארץ ישראל.
פוטנציאל העלייה הגלום ביהדות זו, הסכנות הנשקפות לה מגל הלאומנות הגואה בארצות מושבם והשלכות הסכסוך היהודי - ערבי על גורלם תבעו תשובה לאלתר.
שליחי המוסד לעליה ב', שהגיעו לבגדאד באביב 1942 הניחו יסודות לתנועה הציונית, פעלו לאירגון ה"הגנה" והקמתו של מערך העפלה.
המחברת מתארת בספרה המתועד והחלוצי את מערכת היחסים המורכבת בין היישוב ומדינת ישראל בשנות קיומה הראשונות ובין הקהילה היהודית בעיראק עד לאביב 1950, ערב העליה ההמונית של בני קהילה זו לארץ.
משקיבלה ממשלת עיראק במארס 1950 את חוק "הויתור על הנתינות" הוכשרה הדרך לעליה הגדולה ועד 1952 כבר הגיעו לארץ כ - 124,000 מכלל 140,000 בני הקהילה.
התארגנותה של התנועה הציונית בעיראק בשנות הארבעים וקשריה עם שליחי ארץ - ישראל עומדים במרכזה של העלילה המסעירה שמתארת אסתר מאיר בספר חשוב זה.