“אני מחבב מאוד את ספריו של פרופ' קלוזנר, הידע הנרחב שלו בתחומי הספרות וההיסטוריה מרשימים כל פעם מחדש. הספר הזה יצא לאור ב-1956. יש מחקרים ספרותיים מצויינים מהשנים האחרונות, אך לספריו של קלוזנר יש טעם מתוק של פעם, כתיבתו מרתקת וברורה ויש לו המון ידע ממקור ראשון וזאת מפני שאת רוב גדולי הספרות של ישראל בתחילתה ואת אלה מהגולה הוא הכיר אישית ממפגשים איתם.
ספר זה מכיל קובץ מאמרים שכתב על משוררים, סופרים וחוקרים יהודים החל ממנדלי מוכר ספרים, רמח"ל, פרץ, שניאור ודרך דוד שמעוני, קבק, ש.בן ציון, שופמן, רבניצקי ועד החוקרים והפוליטיקאים אחד העם, דובנוב, חיים ברודי, אברהם גייגר ועוד.
מה שנחמד אצל קלוזנר הוא שתמיד אפשר לחוש אם הוא מחבב את האדם עליו הוא כותב או לא, לעיתים בצורה ברורה תוך ביקורת ישירה וחדה ולעיתים ברמיזות.
מקריאה של מספר ספרים פרי עטו ניתן לחוש שהסופר שהכי העריץ הוא זלמן שניאור. הביקורות שלו עליו תמיד מתוקות דבש ואוהדות.
את רוב הסופרים והמשוררים בספר הכרתי וקראתי עליהם בעבר, אבל קלוזנר מצליח להביא מידע חדש ומעניין על האישים המוכרים יותר ובנוסף מביא לתודעת העם רשמים וביקורות על סופרים, משוררים ואנשי רוח שלא הכרתי עד כה. מעניין.”