"בחורף ההוא הורשנו את עם הארץ. משחקי מלחמה שעשינו עם המדריך שוויג, תרים שבילי עיזים במצורדות סלעיים, ומי שהוביל קיצץ בקוצים, למשוך אחריו את השבט כולו. נערים רועי צאן שהופתעו בעת תנומת צהריים בצל שיחים, חשו להזעיק עזרה או למצוא מסתור בקפלי קרקע. ואיך הקפנו בתרועות, תופסים בבעלי החיים כבבני אדם, חובטים וכותשים עד שמוטלים צרורות עצמות.
להפעיל את הדמיון, הורה שוויג, לראות צל הרים כהרים."

ליש הוא ספרו השישי של עוזרי גדור.

מתוך הביקורות על ספריו הקודמים:
השפה פצועה, אסוציאטיבית, כאילו מדבר אל עצמו, וגם לעצמו אינו מעז לגלות הכל. פעלים נושרים, תארים נושרים, נשאר זרם התודעה כמאפיין הבולט ביותר של יצירתו. זה הסיפור הפנימי, השובר פראזות, המדייק במבע החווייתי, המצווה עליך, הקורא, לראות כיצד צומחת כאן מולדת מתוך שברים.
אורציון ברתנא, מאזניים

עוזי גדור מציג שפה משלו, שאפשר להגדירה כסוג של "זרם תודעה", אך נראה שהמחבר יוצא מהנחת יסוד פילוסופית מרחיקת לכת עוד יותר, לא זו בלבד שמוטל על השפה להתחקות אחר שטף האסוציאציות של המספר, אלא - כפי שהארה מבקר התרבות רולן בארת - שהתודעה אינה יכולה לתפקד אלא באמצעות השפה.
אמוץ גלעדי, הארץ

סיפורי עוזי גדור מעוררים עניין מיוחד במרקמם הלשוני האחר ובהכרעותיו התחביריות, היוצרים "סגנון" מרתק ומסקרן.
מנימוקי ועדת פרס "הארץ" 1993

עוזי גדור דוחה מעליו כל ברק חיצוני ועוסק במעמקים, בדחפים הלא מוסברים ובדממה המאכלת.
אמנון נבות, מעריב

שם הספר
ניצב על עין המים
קצה המחנה
עפולה
רקיע בתוך המים
ללקט בשדה אחר