ספר זה בא לספר את תולדות האדריכלות ותכנון הערים כאן - בארץ זו - למן ראשית המאה ועד שלהיה, זו המאה אשר השואה והקמת המדינה חצו אותה לשניים. ראשיתה של האדריכלות הישראלית, המעוגנת בתחילת המאה, חפפה את זמן לידתה של האדריכלות ה``עולמית`` החדשה. סינכרוניזציה זו הקלה במדיה רבה על תחילת דרכה של האדריכלות הישראלית, שיכלה לפתוח ``דף ראשון`` בה בעת שהעולם המערבי פתח ``דף חדש``, כך יכלו האדריכלים הישראלים לחבור אל העידן החדש ללא היסוסים. העידן הישראלי החדש נתפס אצל רבים כאינטרנציונסליטי במהותו ובמגמותיו. לאדריכלי ישראל לא היתה לכאורה מלכתחילה כל דרך אחרת, אלא להתבונן החוצה. ממילא, קליטת הרעיונות מן הסביבה היתה מבורכת ומפרה - אף לגיטימית. אבל בספר זה בצד נסיון לתאר ולהסביר את ההתרחשויות הבין לאומיות המרכזיות בתחום האדריכלות, נעשה נסיון לחשוף את העשייה המעט אחרת, זו שמאחוריה ניצבת האמונה בחשיבות יצירה עצמאית יותר, ואולי חשובה יותר למאגר הרחב של התרבות העולמית.