"אמרתי לו: תגיד לי את האמת, והוא אמר: איזו אמת? ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה - ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו. "יריתי לו בין העיניים". ככה זה קרה, וכך גם נפתח הרומאן הקצר הזה: האקדח שהיה מונח כל השנים במיגרה יורה כבר בעמוד הראשון. לגיבורת הסיפור נותר רק לשת על הספסל בגינה הציבורית ולנסות לספר לעצמה איך קרה שירתה בבעלה. והיא מתחילה מן היום הראשון, מן הרגע שבו נפגשו. "ככה זה קרה", השני ב"רומאנים הקצרים" ("romanzi brevi") שכתבה נטליה גינצבורג (1946), הוא מן היצירות הגדולות של ספרות המאה העשרים. במשפטים פשוטים, שהיא עצמה שאפה ש"ייראו כמו סטירה", ובפרטים גאונים, נפרש כאן סיפורה של האשה שהתחתנה כדי ש"תמיד נהיה יחד, ובכל שעה אדע איפה הוא" - אבל לא ידעה איזה שמות לתת לדברים שהיא מרגישה, לכל מה שעובר עליה.

שם הספר
קולות הערב
מיקלה שלי - הספריה החדשה #
כל אתמולינו
העיר והבית
לקסיקון משפחתי - ספריה לעם #344