חורחה (ז'ורז) סמפרון, ניצול בוכנוולד, מגולל את מסכת הענות של אסיר שמזלו שפר כביכול: כשנכלא היה צעיר שכוחותיו עמו, לא יהודי, אסיר פוליטי, בן למשפחה ספרדית נשואת פנים, והמחנה שנשלח אליו היה נוח יחסית. בוכנוולד נחשב אפילו למחנה "פסטורלי": הוא שכן על אדמת גרמניה סמוך עלבית הקיץ של גתה, אך בתודעת המספר הוא ייצרב כמכוונת אש שלא תרפא לעולם. סמפרון, כבן עשרים בעת כליאותו, מתגבר על הרבע, הניוול, אפיסת הכוחות ושאר הרעות החולות של המחנה באמצעות היאחזות ברוח, ובעיקר מדקלם לעצמו ברגעים קשים קטעי שירה שנאצרו בתודעתו. על רקע התיאורים הפיוטיים של המחנה מתפתחת עלילה: סכנה בלתי צפויה מרפחת לפתע על ראשו של המספר, וחבריו, בעיקר הפעילים הפוליטים שבמחנה, יטוו תחבולה שתמלט אותו מן הפחת. "מצאנו את המת הדרוש!" צועק קמינסקי במשפט הפתיחה של הספר, ומכאן יובל הקורא עד סופו המפתיע של הסיפור, הממחיש עד כמה חייו של אסיר המחנות תלויים על בלימה.
