“אחח, כמה קשה לכתוב ביקורת על ספר שמורכב מסיפורים קצרים, ועוד מדע בדיוני, ועוד כאלה שנשכחו שנבכי היסטוריה (או שמה בנבכי ספריותינו), אבל למרות זאת אני אנסה.

משם הספר די ניתן להבין במה הוא עוסק, אבל ללא מעורים בתחום - פרס הוגו, ע"ש הוגו נברסק (שהקים את מגזין המדע בדיוני הראשון) מחולק ליצירות מדע בדיוני (ולפעמים גם לא בדיוני) פעם בשנה בפסטיבל המד"ב השנתי בארה"ב. אסימוב לקח על עצמו לכתוב סדרת ספרים, כשכל ספר כולל את הסיפורים הקצרים הזוכים של אותם שנין בהן הוא מתמקד, הספר הזה למשל, כולל חמישה סיפורים שזכו בשנים 1959-1964. התוצאה היא, מובן מאליו, מגוונת למדי, שנים שונות, סופרים שונים וסגנונות כתיבה שונים, זה נותן לנו הצצה על עולם המדע הדיוני של שנות השישים והשבעים, הצצה שווה ביותר. התוספות של ההקדמות מאת אסימוב הן שנונות, כרגיל, ציניות וכמובן (איך לא ? אסימוב) מרירות.

אבל נעזוב עם השטויות ונעבור לתוכן, הסיפור הראשון "הרכבת לגהנום" של רוברט בלוך הוא סיפור חביב ביותר, מסוג הסיפורים הממזריים, עסקאות עם השטן והומור סמוי שתמיד אהבתי, למען האמת זו גם הייתה היכרות עם הסופר, שמעולם לא הירכתיו לפני כן.

הסיפור השני, פרחים לעכבר לבן של דניאל קייס עוסק באדם מפגר שעובר ניסוי להעלאת רמת המשכל, ומתאר את התפתחותו (וכמובן, נפילתו) המהירה ביומן, הסיפור כתוב באופן מאוד חכם, האדם המפגר נשמע כמו אדם מפגר והגאון נשמע,טוב, גאון. סיפור מגניב ביותר שעוד לא ראיתי כמוהו.

השלישי, המסע הארוך ביותר, של פול אנדרסון הוא רומאן, עם הרבה משמעויות נסתרות והשוואות שלא הבנתי לחלוטין בקריאה הראשונה. לכן קשה לי להביע על הסיפור דעה, אבל אולי בקריאה שנייה אבין אותו יותר.

הרביעי "מאלפי הדרקונים" הוא סאגה מג' ואנס, כן, אותו סופר מדהים שכתב את סיפורי ארץ גוועת, הסיפור כתוב באותו סגנון ומאוד שמחתי למצוא אותו כאן.

אין שביתת נשק עם מלכים, סיפור נוסף מאת פול אנדרסון סוגר את הרשימה, הפעם סיפור מענין מאוד, לא שגרתי ונותן מבט על חברה אלטרנטיבית בארצות הברית, שחייזרים מנסים להכווין אותה - בני האדם, כהרגלם המגונה, יפוצצו את התוכנוית.

לסיכום, חמישה סיפורים נחמדים ביותר כשלעצמם, לכו תקראו ! -עכשיו רק נותר לכם למצוא עותק מהספר.”