נייר עמדה זה רואה אור בעקבותיו של חיבור קודם פרי עטם של הכותבים, דת ובג"ץ: דימוי ומציאות - א. "פרסום מנוף - המרכז למידע יהודי", במבחן הביקורת. גם הפעם עוסקים הכותבים בשתיים מן המחלוקות היסודיות המפלגות את החברה הישראלית: המחלוקת בענייני דת ומדינה והמחלוקת שעניינה הלגיטימיות של המוסדות השלטוניים של המדינה, ולעניין זה, הלגיטימיות של בית המשפט העליון, בעיקר בשבתו כבג"ץ. בדיונים במסגרת המחלוקת השנייה נעשה שימוש במונח 'אקטיביזם שיפוטי', המעלה קונוטציות חיוביות ושליליות, בין היתר על רקע טיעונים בדבר עשייה שיפוטית שהיא פוליטית במהותה. מטרת הכותבים לעמוד על טיבו של המונח 'אקטיביזם שיפוטי', ולספק תובנות חדשות באשר לעשייה השיפוטית של בג"צ בענייני דת ומדינה. את הדיון המרכזי מקדימות בחינה קצרה של הסוגיה החברתית - ערכית - פוליטית הזוכה לכינוי 'דת ומדינה', על מאפייניה החברתיים והאקדמיים, וסקירה מקיפה של הספרות העשירה הדנה בסוגיות של דת ומדינה ובאקטיביזם שיפוטי בישראל. עיקרו של נייר העמדה בהצגת מודל תלת - ממדי, המאפשר בחינה והערכה של האופנים השונים שבהם יכולה עשייה שיפוטית להיתפס כ'אקטיביסטית'. המודל מבוסס על הנחת יסוד, לפיה העשייה השיפוטית היא תופעה מורכבת הראויה להיבחן על רקע העשייה של שחקנים נוספים במערך החברתי ועל רקע התפקיד המסור לרשות השופטת במערך הדמוקרטי הליברלי. מודל זה מוחל בחלקו האחרון של החיבור על שני פסקי דין של בג"ץ, האחד בעניין החלטת בית דין רבני בדבר חלוקת רכוש במסגרת הליכי גירושין (בבלי) והשני בעניין גיור לא - אורתודוקסי (פסרו - גולדשטיין). נייר העמדה מצטרף לשיח בדבר תפקידה של הרשות השופטת במערך החוקתי הדמוקרטי, תוך הצבת בסיס תאורטי לדיונים עתידיים.