“ת.ק. בויל הולך ומתגלה לי כסופר נפלא. אחרי "מסך הטורטייה" המצויין (עליו כתבתי ביקורת לפני מספר שבועות), סיימתי בימים אלה את "המעגל הפנימי".
הסיפור הוא סיפורו של פרופ' אלפרד קינסי, מחולל המהפיכה המינית שידעה אמריקה בשנות החמישים של המאה הקודמת, המסופר באמצעות דמותו המומצאת של אחד מעוזרי המחקר שלו.
אמריקה של שנות ה-30 עד ה-50 היא פוריטנית, אלא שמתחת לפני השטח רוחשת פעילות מינית ערה (על הפן היהודי המשעשע שלה ניתן לקרוא בספרו של פיליפ רות, "מה מעיק על פורטנוי") שאינה תואמת את ה"ערכים" עליהם גדלים האנשים באופן כללי ובעיקר הנשים אשר הסוציאליזציה שהן עוברות גורמות להן להדחקה מינית. אמריקה שבה מין אורלי (גם של גבר לזוגתו רחמנא ליצלן...) הוא אסור על פי חוק שלא לדבר על יחסים הומוסקסואליים. אלא שחוק הוא חוק וטבע האדם הוא...מיני מנעוריו. את הזרמים ה"תת קרקעיים" הללו בא קינסי לגלות, לחשוף, להביא לידיעת הציבור. אלא שדרכו אינה סוגה בשושנים. אם ספרו הראשון על מיניות הגבר התקבל בברכה והפך את קינסי לכוכב עליון הרי מספר שנים אחר כך, כאשר ניסה לומר שגם לאישה יש ליבידו כאשר פרסם את ספרו על מיניות האישה, הפך כמעט בין לילה כמעט למוקצה, נרדף על ידי הכנסיה וארגונים אחרים. אך בעוד ההתקפה על קינסי עלתה לו בסופו של דבר בחייו לאחר ש"לקח ללב" את ההתקפות (לא רק באופן מטאפורי) הרי אמריקה כבר לא הייתה אותו דבר - לאשה האמריקאית כבר היה מותר לומר (ב"שנות השישים) בריש גלי שהיא אוהבת מין.
הספר אולי אינו "חובה" במובן הקנוני של המילה אבל הוא כתוב היטב, מעניין ברובו (קטעים ממנו קצת ארוכים) ובאופן כללי מומלץ.”