בספרו המהפכני והקלאסי מין והדחקה בחברה הפראית (1927) מתעמת האנתרופולוג הנודע ברוניסלב מלינובסקי עם אחדים מהעקרונות הפילוסופיים-מדעיים של האסכולה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית. מלינובסקי מבקר בעיקר את יומרתה של הפסיכואנליזה לספק תיאוריה אוניברסלית להתנהגות אנושית, תוך שהוא דוחה את האפשרות שהפסיכואנליזה מסוגלת להציע מודלים הסבריים אחידים ביחס למבנה הנפש האנושית והדינמיקה שלה, מודלים אשר יהיו ישימים ותקפים לכל בני האדם בכל מקום ובכל תקופה.
לפי מלינובסקי, ההנחות של פרויד על אודות תסביך אדיפוס מתבססות על דגם ייחודי של משפחה מערבית-פטריארכלית (אב-אם-ילד) ופוריטנית (אב סמכותי מעניש ומרוחק, אם רכה ואוהבת). מכיוון שהדגם הזה הנו ייחודי לחברה המערב-אירופית בתקופה נתונה, התסביך אינו יכול, בהגדרה, לשמש מצע לעקרונות אוניברסליים אחידים. לכל היותר כוחו ההסברי יפה לזמן ולהקשר האירופי שבו פותח מודל זה. את ההבחנות הללו גוזר מלינובסקי מעבודת השדה שביצע – בזמן מלחמת העולם הראשונה – באיי טרובריאנד, מול חופה המזרחי של גינאה החדשה. ואכן, הספר גדוש בעדויות אמפיריות-אתנוגרפיות לקיומן של חברות כאלו שאין בהן עדויות להיווצרות תסביך אדיפוס בצורה שפרויד מציג, כלומר מלינובסקי מעיד בתצפיותיו על תרבויות מטריליניאליות, שבהן האב אינו הסמכות המחנכת/מענישה, אלא אחי האם.
ברוניסלב מלינובסקי (1884-1942) הוא אחד מעמודי התווך של האנתרופולוגיה המודרנית בכלל, ושל האנתרופולוגיה הבריטית בפרט. תרומתו החיונית ניכרת בפיתוח התיאורטי של המושג "תרבות" – במיוחד במאמציו לגבש מודל תיאורטי המשלב בין גישה חברתית-תרבותית לבין גישה פסיכולוגית-ביולוגית – לצד מרכזיותו בפיתוחה של עבודת השדה ובארגון הטכניקה המרכזית שלה – "תצפית-משתתפת". מלינובסקי כיהן כפרופסור הראשון של המחלקה לאנתרופולוגיה חברתית ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" החל מ-1927. מ-1939 ועד מותו לימד באוניברסיטת ייל, וניהל מחקרי שטח במקסיקו בחודשי הקיץ.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת ד"ר אנדרה לוי מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, המציגה את העבודה של מלינובסקי ובוחנת את אופן התקבלותה ביחס להתקבלות השיח הפרוידיאני.