"- – – בשולי הדרך מרקיבות מכוניות שרופות, שרידים של מעשי ביזה. בסוואנה מסביב רק עצי הבַּאוֹבַּבּ – – – בדרך זקן ונער. הם הולכים ומתנודדים – – – הם נמלטים מהמלחמה, המלחמה שטימאה את כל ארצם."
סיפורם של טוּאָהיר ומוּאידינְגָה, הזקן והנער, נשזר בסיפורה של ארצם מוזמביק, הנתונה במלחמה אינסופית. זהו סיפור של חיפוש זהות אישית, בהיבט הביוגרפי הפשוט כמו גם בהיבט הנפשי הפנימי.
מיא קואוטו טווה סיפור אנושי, בתיאורים שהראליזם בהם נמזג בליריות והמציאות מתערבבת בבדיה ובחלום. הספר מתאר את מאבקו של האדם בכוחות של שררה וכיבוש המאיימים להביא כליה על אנושיותו וצלמו. בתוך התוהו ובוהו, ההרס והמוות, מפכים רגשות של אכפתיות, של דאגה לזולת ושל אהבה.
מיא קואוטו נולד בבִּיֶרָה, מוזמביק, בשנת 1955.
קואוטו היה מנהל סוכנות המידע במוזמביק, וניהל גם את המגזין 'טמפו' ואת העיתון 'חדשות מָפּוּטוֹ'. ספריו נהנים מיוקרה עצומה בפורטוגל ובמדינות נוספות דוברות פורטוגלית, ותורגמו לשפות רבות, בהן אנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, שוודית, נורווגית והולנדית.
בין יצירותיו בולטים ספר השירים 'שורש הטל ושירים נוספים' וספרי הפרוזה 'קולות חשוכים' (1987) ו'כל אדם הוא גזע' (1990). 'ארץ סהרורית' הוא הרומן הראשון שפרסם. הרומן הרביעי והאחרון שלו עד כה, 'מעופו האחרון של הפלמינגו', יצא לאור בשנת 2000. על מכלול יצירתו זכה הסופר בשנת 1999 בפרס ורג'יליו פריירה.
זהו ספרו הראשון הרואה אור בעברית.