בקיץ 1979 , כשנתיים אחרי ה"מהפך", התכונן יגאל אלון להתמודדות מול שמעון פרס
על ראשות מפלגת העבודה. הבחירות עמדו להתקיים ב־ 1981 , והתחושה במפלגה היתה
טובה למדי. מותו הפתאומי ב־ 29 בפברואר 1980 קטע את התוכנית הזאת. אלון, שחשש
ממשפטם של "ההיסטוריונים של העתיד", לא היה יכול לדעת כי לאחר מותו יעלה ספק
בדבר עצם הצורך בכתיבת הביוגרפיה הפוליטית שלו. אבל ספר זה מתכוון להראות
שאלון תרם לקיומה של המדינה לא פחות משתרם להקמתה. מ־ 1961 ועד 1977 עמד
אלון בצומתי הכרעה בשאלות כלכליות, חברתיות וחינוכיות. אלון היה הראשון לקדם
את הגנת הסביבה. על שמו קרויה "תוכנית אלון", שאמרה לשים קץ לסכסוך היהודי־
ערבי. הוא עיצב את מדיניות "העמימות הגרעינית", וכשר חוץ שיפר את מעמדה המדיני
של ישראל באופן שהיום נראה כחלום רחוק. בלב מורשתו היחס הראוי לערבים: "לא
נאיביות ולא ציניות". מותו המפתיע בעודו בן 61 בלבד תרם ליצירת הילה נוסטלגית
סביב דמותו ולעוד אירוניה היסטורית: אם בחייו טושטש הוויכוח על דרכו בחתרנות
פוליטית מצד יריבים מבית, הנה אחרי מותו עשו זאת אוהביו בחיבוק נוסטלגי. הכוונות
היו הפוכות, התוצאה דומה.

אודי מנור

פרופ' אודי מנור, היסטוריון בן קבוץ ניצנים, מתגורר בחיפה, פרסם בין היתר את הספר יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, ואת הספר לעשות שלום עם הפלסטינים.... המשך לקרוא

שם הספר
מן הים עד המדבר - בחזרה לעתיד: 1919