ספר זה מכיל תרגום ראשון לעברית של שלושה ממאמריו התיאולוגיים החשובים ביותר של האנס יונס (1993 1903), חוקר הדת הגנוסטית הנודע ומגדולי הפילוסופים של הביולוגיה והטכנולוגיה במחצית השנייה של המאה ה20 - המאמר עבר ואמת (1990) פותח בבירור מעמיק בשאלה כיצד יכול להיות מובן ומשמעות לעיון בנושאים תיאולוגיים אשר אינם ניתנים כלל להוכחה ולידיעה המתבססת על אימות החושים. על פי יונס, מה שמאפשר לנו זאת הוא השערת קיומה של נוכחות אובייקטיבית של העבר, מעין זיכרון אלוהי הממשיך להתקיים באופן רוחני למרות שמה שעבר חייב להיעלם. מאמרו המפורסם ביותר של יונס, מושג האלוהים אחרי אושוויץ (הרצאה מ904 - ו המבוססת על מאמר מ1968 - ), הנו מן התגובות התיאולוגיות היהודיות המקוריות ביותר לשואה, החורגת מהתשובות המסורתיות הדתיות והאתאיסטיות גם יחד במקום לשאול היכן היה אלוהים בשואה, שואל יונס מה טיבו של אלוהים שאפשר את התרחשותה של שואה כזו? הצעתו התיאולוגית של יונס היא "הרעיון של אל אשר למשך זמן מה - זמן הימשכותו הרצופה של התהליך הקוסמי - ויתר על כל כוח התערבות במהלך הפיזי של הדברים" אלוהים זה "לא נחלץ לעזרה לא מכיוון שלא רצה, אלא מכיוון שלא היה יכול" במאמרו חומר, רוח ובריאה (1988) מרחיב יונס את עיוניו בנושאים שנידונו כבר במאמרים הקודמים. שאלתו היא כיצד נהיה החומר העיוור לחומר נושא סובייקטיביות, תחושות, רגשות, מחשבות, לחומר בעל תודעה, החל בתחושות הניכרות בתגובותיהם של בעלי חיים זעירים המגיבים לכל מגע עמם וכלה באדם. תוך כדי הענקת התשובה שהסובייקטיביות כלולה באופן לטנטי גם בחומר, מציע יונס את עמדתו האתית הרדיקלית על הצורך שלנו, בני האדם, לשאת באחריות כלפי העולם, החומר, הטבע והאדם באשר הוא על פי יונס, אחריות זו מתבקשת מן ההבנה התיאולוגית שאלוהים אינו כול - יכול. למאמרים נלווית הקדמה מאת ד"ר רון מרגולין מן החוג לפילוסופיה יהודית והתוכנית למדע הדתות באוניברסיטת תל אביב, המעלה קווים לתולדות חייו ולהגותו של האנס יונס.