מה חוו הילדים שגדלו בשיטת החינוך המשותף והלינה המשותפת בקיבוץ? כיצד חוו האימהות את גידול ילדיהן? במה השפיעו שיטת החינוך והחברה הסובבת על בניית הזהות האימהית? האם נפגמה "חוויית הבית" עקב הפיצול בין שני הבתים?
סוגיות אלו ואחרות נבחנות לאורך שלושה דורות בקיבוץ. הסיפורים האישיים, האנושיים והמרגשים חושפים לפני הקורא שלושה דורות וכן מעט מתהליכי הטיפול ומההתפתחות שמתרחשת בהם, ומאירים את הקשר הייחודי שנבנה בין מטפל למטופל.
כמו כן מוצגות תאוריות פסיכולוגיות הזורעות אור על המציאות הסובייקטיווית ומובאים דברי בני קיבוץ כפי שתוארו בספרות ובעיתונות.
הספר סוקר מחקרים שבדקו היבטים רבים של השפעת השיטה על הילדים בקיבוץ ועל האימהות. הכותבת מאירה ברגישות פן שעד עתה היה במידה רבה שרוי בעלטה.
רבקה לבקוביץ נולדה וגדלה בקיבוץ, ואף גידלה בו את ילדיה. היא עובדת סוציאלית בכירה, מומחית בתחום הבריאות, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית. כמו כן עסקה בהוראה באוניברסיטת חיפה ובמכללת תל חי ושנים רבות היא מדריכה ומנהלת את השירות לעבודה סוציאלית בשירותי בריאות כללית במחוז הצפון.