“כתבתי על הספר שהוא "ראוי לקריאה שניה" כי זכרתי ממנו ניחוחות לחם, עבודה קשה, התפתחות עצמית והמון תובנות. הביצוע קצת קשה, כי את רוב הספרים שאני קוראת אני לא קונה, אלא שואלת מהספריה. בכלל לא ברור לי איך אפשר לקנות ספר לפני שקראנו אותו, הרי אי אפשר לדעת אם הוא טוב וראוי להישאר בספריה הפרטית שלנו.
אז לקחתי אותו, וחזרתי לקרוא. שוב האישה הנבגדת, מתעוררת מתרדמת של שבע שנות נישואין נוחות שבהן התבקשה להיות אך ורק הבובה הייצוגית. שוב הניסיון לשקם את עצמה, השקיעה בדיכאון, הביקורת הלא ממש עוזרת מצד הסובבים, הנסיעה לסיאטל, גילוי מחודש של חדוות האפיה, וגאולה.
אז בקריאה שניה הוא קצת פחות טוב, או שעכשיו אני כבר יותר בוגרת וצינית, ופחות מתלהבת מפתרונות אינסטנט. אבל הוא עדיין טוב, עדיין שופע ניחוחות של לחם באפיה ביתית (ויש גם מתכונים) ושעות מוזרות שהם נחלת חייהם של העובדים באפיה. ועדיין מחזיק אמת חשובה - בחזרה למיומנויות הבסיסיות של הכנת הדברים שהיום אנחנו רגילים לקנות אותם יש אלמנט מנחם. החיילת שלי קראה אותו לראשונה בסבב ההשאלה הזה, ונהנתה מאוד. אז עדיין מומלץ, אם כי בלי חמשת הכוכבים של מקודם.”