שמו של ברל לוקר (1972-1887) אינו ידוע היום אלא למעטים. לפני 75 שנה, לעומת זאת, היה שמו ידוע מאוד לעמיתיו במפא"י, ליריביו הרביזיוניסטים, לבני הפלוגתא שלו בציונות הדתית, למבקריו ביהדות החרדית, ומעל לכול לחיים וייצמן. בימים שנשחקת והולכת התודעה הציונית בכלל, והתודעה הציונית-סוציאליסטית בפרט, יש מקום לעיון מחודש בתפיסותיו ובפועלו של הדור שחווה את הדרמה היהודית המודרנית בכל עוצמתה – התפוררות הקהילה המסורתית, התיעוש והמודרניזציה, ההגירה הגדולה מערבה, הציונות, האנטישמיות, השואה ובניין האומה בארץ ישראל. לוקר היה אחד האישים שלהם היו כל אלה חוויית חיים, 'מסה ומעש', סדן לפעולה.
הספר הזה עוקב אחר לוקר במסלול פועלו הציבורי, מגליציה ועד ארצות הברית, מלונדון עד ירושלים. לשיאה הגיעה פעילותו בימים המרתקים שבהם עשה במשרד הסוכנות היהודית ברחוב גרייט ראסל בלונדון, מימי 'המרד הערבי' ועד הקמת המדינה. בשנים 1956-1948 כיהן כיו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. האופן שבו שילב ציונות, סוציאליזם, פוליטיקה ציונית ודיפלומטיה יהודית, ראוי לעיון כשהוא לעצמו, והוא בעל ערך לקראת הימים הבאים. סיפורו של לוקר, האיש הפוליטי, ראוי שיתפוס מקום בארון הספרים הרחב של תולדות הציונות.
ד"ר אהוד מנור מלמד היסטוריה במכללת אורנים. עד כה יוחדו מחקריו לתנועת הפועלים היהודית בארצות הברית בתחילת המאה העשרים. ספרו 'עיתון למען האנושות' ראה אור ב-2008.