בספרו הקיסר והצבוע מביא יגאל תומרקין פרקים ודמיונות מחיי פרידריך השני, יחד עם עשרות רישומים בשחור ובצבע, אותם הוא משלב בטקסט. אומר יגאל תומרקין: "אישיותו המדהימה של פרידריך השני לבית הוהנשטאופן שימשה לי כמנוף לסיפור על בדידות. בדידות של אישיות יוצאת דופן שכיכבה הרחק מעבר לתקופתה ; מדהימה באינטליגנציה שלה ובכשרון ניהול משא ומתן, במלחמה בשלטון הדת וביכולת להידבר עם אויב, ולהופכו לאוהב, ובאי - היכולת להידבר עם נתין וקרוב. פרידריך השני לבית הוהנשטאופן הוא אב - טיפוס של האדם המורד של אלבר קאמי, השואל וחוקר שאינו נח על זרי דפנה מן העבר והירושה. תמיד בודד, תמיד שואל, בוחן, כופר ומורכב ותמיד מדהים בכל שיעשה וילך. MUNDI ,STUPOR 'תדהמת העולם', קראו לו, לקיסר, שחברו הקרוב - קרוב היה הבז היושב על ידו". כותב ד"ר אביעד קליינברג: "יש משהו המקרב אותי אל יגאל תומרקין. תומרקין אוהב באמת את האמנות - לא את הבולשיט הקונצפטואלי שמסביבה, לא את "הסצינה האמנותית" ולא את התאוריה האחרונה, אלא את האמנות גופה, ובשצף - קצף. באמנותו - לטוב ולרע - הוא ישר לגמרי. יש בו כבוד לעבודה ולחומר, למסורת האומנות כמו למסורת האמנות, לחדש וגם לישן. האובססיה שלו להסטוריה, לאמנים הגדולים, לטקסטים הקלסיים, שלא פעם נראתה לי ביטוי לסנוביזם תרבותי, נראית לי היום ביטוי כן להתרגשות שהאמנות ממשיכה לגרום לו, לכבוד שהוא רוחש לה ולעושיה. אני מכבד את ההתרגשות של תומרקין, לעתים אני אפילו חש אותה".