“פסח הוא חג של ניסים ונפלאות שאירעו לעמנו לפני אלפי שנים והזדמנות מצוינת לספר על ניסים ונפלאות שאירעו לנו. אני לא אדם דתי אבל משהו באמונה שלי השתנה בעקבות משהו שקרה לי ומציאתו של הספר הזה. יום אחד לפני מספר חודשים נתקעתי בלילה עם הרכב ליד ים המלח במדבר, התחפרתי עד כדי כך שלא ראו את הגלגלים. נפש חיה לא הייתה באזור והייתי בטוח שזהו, אני מזמין גרר, אבל משהו עצר אותי, לא יודע מה. הסתכלתי למעלה לרקיע וראיתי את ים הכוכבים וחשבתי על מי שברא את העולם המופלא הזה ובקשתי ממנו שיעזור לי, תפילה אף פעם לא הזיקה, מה כבר יכול להיות אמרתי לעצמי. כעבור עשרים דקות או חצי שעה, אני לא זוכר בדיוק נכנסתי לרכב ,התנעתי, לחצתי על דוושת הגז וכבמטה קסם הרכב התחיל לזוז עד שיצא מהחול הטובעני. צמרמורת ורעד אחזו בי למשך מספר דקות עד שנרגעתי ואני כלא מאמין לא יכול להסביר את מה שקרה לי שם, אבל אני בטוח שהיה שם משהו. מציאתו של הספר הזה הייתה גם בגדר משהו שקשה לי להסביר. לפני מספר שנים התוודעתי לראשונה לברנהרד עם ספרו המצוין "הטובע" וחיפשתי עוד מספריו. לפני שנתיים עשיתי סדר במחסן שצמוד לדירה שבה אני גר ובתוך קרטון ובו ספרים מימי התיכון מצאתי אותו. איך הוא הגיע לשם, אין לי מושג, מה שכן, הוא כנראה חיכה לי יותר משני עשורים וההרגשה הייתה כמי שמצא לא פחות מאשר אוצר משום שהיה קשה לשים עליו יד, ובכלל כי הוא לא יצא במהדורה נוספת. "בטון" הוא ספרו הראשון של תומס ברנהרד מגדולי הכותבים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-20 שיצא בארץ בשנת 1991. אחריו יבואו עוד כמה וביניהם "הטובע" ו"מחיקה" המצוינים וגם האוטוביוגרפיה המדהימה שלו שבהזדמנות אספר עליה. זה סיפור קצר על אדם שעוסק בכתיבה אשר מנסה להתחיל לכתוב את הביוגרפיה על המלחין היהודי מנדלסון. לשם כך הוא אוסף את כל הספרים, המאמרים והכתבות הקשורות אליו אך כל ניסיונותיו אינן נושאים פרי, אם בגלל מחלתו ואם בגלל אחותו. יום אחד לאחר שנואש ממאמציו הוא מחליט לנסות את מזלו במקום אחר ועוזב את ארצו (אוסטריה) לספרד ולא מעלה על דעתו מה צופן לו היקום. אישה אחת שהוא פוגש שם ומספרת לו את סיפור חייה המצמרר משנה את תכניותיו. כל מי שחשב לכתוב עבודה במסגרת לימודיו או עבודתו (מי לא) יזדהה עם גיבור הספר, אבל צריך לומר בקול רם שהוא לא קל לקריאה, הוא דחוס, אפל ומדכדך (ציורו של פרנסיס בייקון על העטיפה מטיב לתאר זאת) מה גם שהוא כתוב כמונולוג נטול פסקאות מתחילתו ועד סופו. מצד שני הוא לא מרפה ממך להפסיק כי אתה רוצה לדעת מה יקרה עם הגיבור והאם בכלל יצליח במשימה שלקח על עצמו . לזכותו של ברנהרד יאמר שהוא שומר על עניין לכל אורכו עד לרגע השיא לקראת סופו שבו גם מתגלה הסיבה לשם הספר. חג שמח.”

“פסח הוא חג של ניסים ונפלאות שאירעו לעמנו לפני אלפי שנים והזדמנות מצוינת לספר על ניסים ונפלאות שאירעו לנו. אני לא אדם דתי אבל משהו באמונה שלי השתנה בעקבות משהו שקרה לי ומציאתו של הספר הזה. יום אחד לפני מספר חודשים נתקעתי בלילה עם הרכב ליד ים המלח במדבר, התחפרתי עד כדי כך שלא ראו את הגלגלים. נפש חיה לא הייתה באזור והייתי בטוח שזהו, אני מזמין גרר, אבל משהו עצר אותי, לא יודע מה. הסתכלתי למעלה לרקיע וראיתי את ים הכוכבים וחשבתי על מי שברא את העולם המופלא הזה ובקשתי ממנו שיעזור לי, תפילה אף פעם לא הזיקה, מה כבר יכול להיות אמרתי לעצמי. כעבור עשרים דקות או חצי שעה, אני לא זוכר בדיוק נכנסתי לרכב ,התנעתי, לחצתי על דוושת הגז וכבמטה קסם הרכב התחיל לזוז עד שיצא מהחול הטובעני. צמרמורת ורעד אחזו בי למשך מספר דקות עד שנרגעתי ואני כלא מאמין לא יכול להסביר את מה שקרה לי שם, אבל אני בטוח שהיה שם משהו. מציאתו של הספר הזה הייתה גם בגדר משהו שקשה לי להסביר. לפני מספר שנים התוודעתי לראשונה לברנהרד עם ספרו המצוין "הטובע" וחיפשתי עוד מספריו. לפני שנתיים עשיתי סדר במחסן שצמוד לדירה שבה אני גר ובתוך קרטון ובו ספרים מימי התיכון מצאתי אותו. איך הוא הגיע לשם, אין לי מושג, מה שכן, הוא כנראה חיכה לי יותר משני עשורים וההרגשה הייתה כמי שמצא לא פחות מאשר אוצר משום שהיה קשה לשים עליו יד, ובכלל כי הוא לא יצא במהדורה נוספת. "בטון" הוא ספרו הראשון של תומס ברנהרד מגדולי הכותבים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-20 שיצא בארץ בשנת 1991. אחריו יבואו עוד כמה וביניהם "הטובע" ו"מחיקה" המצוינים וגם האוטוביוגרפיה המדהימה שלו שבהזדמנות אספר עליה. זה סיפור קצר על אדם שעוסק בכתיבה אשר מנסה להתחיל לכתוב את הביוגרפיה על המלחין היהודי מנדלסון. לשם כך הוא אוסף את כל הספרים, המאמרים והכתבות הקשורות אליו אך כל ניסיונותיו אינן נושאים פרי, אם בגלל מחלתו ואם בגלל אחותו. יום אחד לאחר שנואש ממאמציו הוא מחליט לנסות את מזלו במקום אחר ועוזב את ארצו (אוסטריה) לספרד ולא מעלה על דעתו מה צופן לו היקום. אישה אחת שהוא פוגש שם ומספרת לו את סיפור חייה המצמרר משנה את תכניותיו. כל מי שחשב לכתוב עבודה במסגרת לימודיו או עבודתו (מי לא) יזדהה עם גיבור הספר, אבל צריך לומר בקול רם שהוא לא קל לקריאה, הוא דחוס, אפל ומדכדך (ציורו של פרנסיס בייקון על העטיפה מטיב לתאר זאת) מה גם שהוא כתוב כמונולוג נטול פסקאות מתחילתו ועד סופו. מצד שני הוא לא מרפה ממך להפסיק כי אתה רוצה לדעת מה יקרה עם הגיבור והאם בכלל יצליח במשימה שלקח על עצמו . לזכותו של ברנהרד יאמר שהוא שומר על עניין לכל אורכו עד לרגע השיא לקראת סופו שבו גם מתגלה הסיבה לשם הספר. חג שמח.”