נועם חומסקי, בלשן ופילוסוף, חולל מהפכה בתחום הבלשנות עם צאת ספרו "מבנים תחביריים" בסוף שנות ה50 - . בספר זה טען חומסקי שהשפה הנה יכולת מולדת המהווה חלק בלתי נפרד ממבנה המוח האנושי. גישתו המהפכנית, אשר אומצה על ידי רבים, שינתה לחלוטין את פני הבלשנות התיאורטית, והשפעתה הרבה ניכרת גם היום בתחומים סמוכים - החל מפסיכולוגיה ועד למדעי המחשב. הספר שפה ושאלות על הידע: הרצאות מנאגואה, המרכז בתוכו סדרת הרצאות שנתן חומסקי באוניברסיטת מרכז אמריקה אשר במנאגואה (1986), הוא הספר הנגיש ביותר לקהל הרחב שכתב חומסקי, ובו הוא מסביר את עיקרי התיאוריה הבלשנית שלו, את מקורה ואת תחומי העניין של ענף מחקרי זה. הוא תוחם את ההרצאות במסגרת של ארבע שאלות עקרוניות: מה אנו עושים כשאנו מדברים ומבינים שפה? כיצד נרכש הידע הלשוני? כיצד אנחנו משתמשים בידע זה? מהם המנגנונים הפיזיים המעורבים בייצוג, ברכישה ובשימוש בידע זה? רוב הדיון בספר נסב על תפיסתו של חומסקי את הטבע הבסיסי של האדם - הייחוד של המין האנושי המתבטא ביכולת להפיק שפה עשירה, בהירה ומורכבת על בסיס נתונים דלים - וזו הנקודה שבה רעיונותיו של חומסקי ביחס לשפה משיקים לרעיונותיו הפוליטיים, אשר אותם הציג חומסקי, בין השאר, בסדרת הרגאות מקבילה שהתפרסמה בספר "על כוח ואידאולוגיה: הרצאות מנאגואה". בנוסף למעמדו כאבי הבלשנות המודרנית, כתביו הפוליטיים, הכוללים ביקורת נוקבת על פעולותיה של ארצות - הברית כ"שריף של העולם", הפכו את חומסקי לאחד מהאינטלקטואלים החשובים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת במאה ה20 - . נועם חומסקי מלמד במחלקה לבלשנות ולפילוסופיה באוניברסיטת .MIT