דונטיין אלפונס פרנסואה, המרקיז דה סאד, שהעניק לתופעת הסאדיזם את שמה, ניצב במוקדן של שערוריות חברתיות וספרותיות למן המאה ה-18 ועד ימינו.
כתביו הבוטים, המשלבים פורנוגרפיה ופילוסופיה, הוחרמו שנים רבות בצרפת ומחוצה לה בגלל עוצמת הרוע העולה מהם ובגלל הדעות הקיצוניות המובעות בהם.
בספר זה המחבר מתאר את המבנה הפילוסופי שהציב המרקיז, מבנה המצביע על הקשר בין אכזריות לאושר.
כתביו מחייבים את הקורא לחשוב מחדש על מקומו של הסאדיזם בעולמנו ועל הגדרת הטבע האנושי.
דעותיו המהפכניות, למשל על אוננות ועל הומוסקסואליות גברית ונשית, מציגות תפיסת עולם שעל פיה הסרת כבלי המצפון והמוסר מאפשרת לאדם לממש את טבעו ולהגשים את שאיפתו לאושר – תפיסה הכורכת יחד את החירות האישית עם סבלו של הזולת ואת המימוש העצמי עם הפיכת האדם לחפץ.
ואולם תוך כדי הצבת החוקיות שב"משנה סדורה" זו המחבר חושף גם את הסדקים הנבעים בה, סדקים המביאים בסופו של דבר לקריסתה.
מקום נרחב מוקדש בדיון זה ליחסו הדו-ערכי של סאד לנשים.
בדיכוטומיה הסאדית בין מענים לקרבנות הנשים מוצגות גם כקרבן המועדף ביותר וגם כמענה המושלם, ובעולם זה היכולת להיות המענה המושלם היא פסגת השאיפות.
מכאן שהפנטזיה העיקרית של המחבר עצמו היא להיות אישה, ופנטזיה זו מתבטאת בעיצוב עולם בדיוני שנשים הן הציר המרכזי שלו.
נוסף על כך נידונים בספר מקומם של הרגשות ותפקידם בעולם של אלימות וכוח ובמיוחד משמעותה של האהבה כצומת של צרכים וחרדות.
הספר מסתיים בחשיפת הקשרים הגלויים והסמויים בין כתיבתו של סאד ובין השקפת העולם הפוסט-מודרניסטית.
ד"ר יואב רינון הוא מרצה בחוג לספרות כללית והשוואתית ובחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטה העברית בירושלים.