הספר ב'ספינות של אש' למערב בוחן את התמורות ביהדות סוריה בתקופת הרפורמות העות'מאניות 1880 - 1840. ראשיתו בעת שבה התרחשה עלילת הדם בדמשק - אירוע מעצב בתולדות עם ישראל - וסיומו בקריסתה של קהילת דמשק בעקבות שואה כלכלית. תקופה זו הייתה דרמטית בשל התעצמות המפגש שבין מזרח למערב, התעצמות שהביאה לתמורות רבות בסדרי החברה והמימשל באימפריה. הספר מבוסס על עבודת שדה ארכיונית ועל מיגוון רחב של מקורות יהודיים, ערביים ואירופיים. הספר מערער על התפיסה המקובלת, ולפיה עד ראשית המאה ה20 - היה קיבעון בחיי היהודים בסוריה, ומציע תשובות לבעיות העיקריות הכרוכות בדרכי התמודדותן של הקהילות היהודיות במזרח התיכון עם חדירת המודרניזציה וההתמערבות לעולמן. מחקר זה מבקש להראות כי חלו תמורות רבות בחייהם של היהודים בארבעה מעגלים עיקריים: ניהול חייהם הפנימיים, יחסיהם עם השלטונות, קשריהם עם האוכלוסייה המוסלמית והנוצרית שסביבם וקשריהם עם הקהילות היהודיות באירופה. שיאן של התמורות בא לידי ביטוי בתחילתו של תהליך הגירה המונית אל המערב ב'ספינות של אש' - ספינות הקיטור החדשות.

שם הספר
בין תככים למהפכה
ספרי אר"ץ : הספרות התורנית של חכמי ארם צובה
קהילות ישראל במזרח במאות ה19 וה 20 סוריה
יהודי סוריה - היסטוריה, תרבות וזהות